אני מגדלת שלושה ילדים פרזיטים, איך לגרום להם שיהיו עצמאיים?

אני גרושה כ12 שנים עם ילדים בנים בגילאי 24 23 ו21. לאחר שכל חיי התאמצתי כדי ללמד אותם מהי עצמאות ועבודה קשה לגרוש שלי יש עסק. עסק שבתחילה היה בינוני ואט אט הלך והתעצם גם הילד שהיה תקוותי האחרונה שהיה נראה שיש לו כיוון ללכת ללמוד ולעשות עם עצמו משהו במהירות התבדה יש להם בתמונה אבא שנותן להם כל מה שהם רוצים וחפצים. הם עובדים בעסק שלו אבל כלל לא עובדים. הוא נותן להם כל הזמן כספים ומשכורת על לא שום עבודה. הם ישנים כל היום עד שעה 12 בצהריים והולכים לעבודה אולי רק פעם בשבוע גם כשהולכים יוצאים אחרי שעתיים ולא עובדים כלל. יש לי בית קרקע והם גרים ביחידות דיור אצלי כך שאני רואה את סדר היום שלהם ערים בלילות וישנים ביום ולאחר מכן הולכים לבכות לאביהם שיביא להם כסף. הם גדלו להיות ילדים מפונקים שחושבים שמגיע להם הכל עצלנים ופרזיטים שלא יודעים מהי עבודה קשה או שאיפות שלא עושים עם עצמם כלום במהלך היום שלא יודעים מה לעבוד בשביל כסף ומזלזלים בכסף ושופכים אותו כמו חול. אף אחד מהם לא חושב על כיוון של לימודים ואפילו לא של לימודים בתור תחביב או העשרה זה לא מעניין אותם כלל והייתי מתנחמת אם עבודה הייתה בראש מעיניהם אך גם עבודה כלל לא מעניינת אותם. הם לא יודעים להחזיק מסגרת ולא מעוניינים ללכת לעבוד. כשאני מדברת על הנושא הם טוענים שעובדים עם אבא שלהם אבל הם כלל לא הולכים לעבודה. והוא לא אכפת לו כלל שכך הוא המצב שלהם. בפעמים שניסיתי לנער אותם ואפילו על חשבון שייצאו מביתי הם פשוט מצאו מקלט אצלו והוא שיש לו בית ענק פשוט קיבל אותם ואמר להם הישארו אצלי כמה שאתם רוצים. לבסוף נשברתי אחרי שלא דיברתי איתם במשך כמה חודשים והם חזרו הביתה. הם לא יודעים לעשות שום דבר לבד וכשחוזרים הביתה מתלוננים שרעבים ושאין להם אוכל ועוד חוסר עצמאיות מוחלטת. כשלא מבשלת הולכים לאביהם ואוכלים שם. אני רוצה שילמדו להסתדר לבד ולא להיות תלויים באף אחד רוצה שיידעו מה זה לעבוד בשביל כסף כדי שיפסיקו לזלזל כל כך הרבה בכסף ולשפוך אותו אך זה לא עובד כשזה חד צדדי. בפעם האחרונה שאחד מהם נכנס למינוס על מעשה מטופש אני הפצרתי באביו שייתן לו להסתדר לבד ולא ייתן לו כסף ושייתן לו ללכת לעבוד על מנת ללמד אותו לקח גם כשנראה כאילו הבין הלך מאחורי גבי ונתן לו כסף כדי לכסות את המינוס. כרגע הקטן השתחרר מהצבא והחליט שהוא רוצה מכונית וביקש מאביו והוא קנה לו ועוד כהנא וכהנא דרישות שיש להם. וכמו שאמרתי הם לא עושים כלום במשך היום חוץ מלחיות את החיים הטובים שלהם מנותקים מכל מציאות של שגרה ושל עבודה שקיימת. אבא שלהם הוא אדם לא יציב ולא מבין כשמדברים איתו ברצינות ושנותנים לו טיעונים משכנעים הם מנגנים לו כל הזמן על המצפון והוא רגיש אליהם יתר על המידה ולא מוכן לחנך אותם ולגרום להם להסתדר לבד. הם כל הזמן מסתבכים ומסובכים בצרות כי כנראה שללא שגרה נורמלית משעמם להם, ואני עוברת מצרה לצרה איתם הקטן שכל הזמן עושה דברים מסוכנים מתהפך על טרקטורונים ביוון ומריץ אותנו לבתי חולים בחול ובארץ כל הזמן בגלל טיולי אקסטרים שלו בגלל שנוסע כמו מופרע בכבישים ועוד והשני מסוכסך עם עצמו ועם העולם וכל פעם שמשהו לא מוצא חן בעיניו הוא מחליט להשליט טרור על הסובבים אותו עד שהוא מקבל את מה שהוא רוצה והשלישי בכלל אין עם מי ועם מה לדבר חיי חי הוללות ישן כל יום ב7 בבוקר וקם ב4 בצהריים וכך מתנהל סדר יומו שכל מה שמעניין אותו בחייו זה נשים לשתות ולעשן. אני פשוט לא יודעת מה לעשות הוא הורס לי את הילדים שהיו כל כך שונים כשהיו קטנים בביה"ס כל כך חרוצים וכל כך אינטלגנטים עם שאיפות ומוסר הורס להם את החיים עם הכסף שמעוור אותם ועם הלגיטימציה שלו להתנהלות שלהם וההתרצות שלו אליהם מה אני יכולה לעשות כואב לי לראות אותם במצב הזה משועממים מהחיים ולא עושים עם עצמם כלום. מרימים ידיים מכל קושי ולא רוצים להתמודד. כשמדברת איתם על זה בצורה יפה מתנפחים ומתעצבנים שלא אתערב בחייהם והולכים לאביהם, מה אני יכולה לעשות לפחות שיצעק עליהם שיאמר להם משהו על זה שלא באים לעבוד שיעביר ביקורת על ההתנהלות שלהם ושלא ייתן להם כסף כדי ללמד אותם חיים בחוץ והוא לא עושה את זה כלל.
בכל פעם שהולכים אליו חוזרים עם מעטפה של מזומנים ומכניס להם משכורות כל חודש כדי שיחיו על חשבונו אני לא ענייה וגם לי יש כסף. אבל אני השגתי את הכסף שלי בזכות עבודה קשה ואני בטוחה שכל אדם ללא שגרת חיים נורמלית ומטרות בחייו סופו להשתגע כי אם היו עושים עם עצמם משהו לא היתה לי בעיה שהוא נותן להם כספים אך הם לא עושים כלום וכך רציתי להנחיל לילדיי וזה עצוב לי שגדלו להיות עצלנים מפונקים חסרי רסן. ולהעיף אותם מהבית זה קל אך זה לא מה שילמד אותם להיות עצמאיים מכיוון שהם יילכו לאביהם ויישארו שם איתו ולו לא אכפת שזה יקרה בפעם האחרונה הם היו שם יותר מ5 חודשים ואם לא הייתי קוראת להם לסליחה הם לא היו חוזרים הביתה.