יתומה מהורים והאפוטרופוסית שלי מוציאה אותי מדעתי. כמה זה יעלה לגור לבד?

היי אסקפיפול, תודה מראש על העצות.

אני נערה מתבגרת, בת 16, גרה עם סבתא שלי כי אני יתומה מהורים.
אובדן ההורים גרם לי להתבגר מהר יותר, לחיות בקצב אחר ותפיסה שונה.
אני נערה מאוד בוגרת וחכמה, יש לי מודעות עצמית מאוד גבוהה ויכולת השרדות גבוהה עוד יותר, אני מאוד אינטליגנטית.

סבתא שלי מאוד מבוגרת, וחוותה דברים מאוד לא פשוטים בחיים שלה, לכן אני מצליחה להבין את ההתנהגות שלה אבל לא מצליחה להתמודד איתה כי היא מוציאה אותי מדעתי.
יש בנינו מלא פערים בתפיסת העולם ובמחשבה, אין בנינו תקשורת כי כל שיחה שלנו בסופו של דבר מתפתחת לריב (בגלל הפערים שיש בנינו, זה תמיד מתפתח לחילוקי דעות וריבים).
אין יום שאנחנו לא רבות בו, זה בא מהצד שלה, כאילו משעמם לה והיא עושה דווקא כדי להוציא אותי מהכלים, אך בעצם פוגעת גם בעצמה. היא גורמת לריחוק בנינו (כאילו שאין מספיק...), היא גורמת להידרדרות בבריאות שלה, ובעיקר מקצרת את החיים שלה, וכך גם פוגעת בי.

לפני כשנתיים (כשהייתי בת כמעט 15), יצא לי לגור לבד בארץ זרה במימון של הבן של סבתא שלי, הסתדרתי שם מעולה אך החלטתי לחזור במחשבה של ״אני לא אברח מהחיים שלי רק כי רע לי עם סבתא שלי״. היום אני מתחרטת על שחזרתי, אני לא רוצה לראות אותה ומעדיפה להיות בכל מקום אחר בעולם כרגע, רק לא איתה.

לפני כשנה, ניסיתי לגמור את חיי. באותו היום רבנו, היא גרמה לי לצאת מהכלים ולהישבר. הבן אדם היחיד שיש לי בעולם הזה גורם לי להשתגע ועושה לי רע, אילו מן חיים אלו?
בלעתי כדורי שינה וקמתי בבית חולים, כשגיליתי שאני חיה וכנראה אמשיך לגור איתה עד גיל 18, התחלתי לבכות ולהתפרק, למרות שהייתי מסוממת לגמרי מהכדורים.
היא טענה שעברתי התקף פסיכוטי, שדמיינתי דברים ושבכלל לא רבנו. אבל אני זוכרת שרבנו, ואפילו חברה שמעה חלק מזה כשדיברנו בשיחת טלפון.
אז כרגע, בזכות סבתא שלי, נרשם לי התקף פסיכוטי בתיק הרפואי.

בעיניי, לתת לילד לגדול מגיל 7 עם אדם שגדול ממנו ובעל פערים כל כך גדולים משלו, זה לא בריא לשני הצדדים. המבוגר שצריך לחיות בשביל עצמו ולטפל בעצמו (גיל פנסיה) ובעצם הגיע לשלב שהוא הכי יכול להנות מהחיים, צריך לחנך ילד קטן. יש פערים בחינוך של פעם ושל היום, ולילד יהיה יותר קשה להשתלב חברתית (אני נחשבת כ״מקובלת״, אבל אני מכירה מישהי במצב די דומה לשלי ואפילו יותר מאחת, הם די בודדים), הפערים בחשיבה תגרום להרבה וויכוחים, קושי וחוסר הבנה בין שני הצדדים, כי הזמנים השתנו...

בעיניי סבתא שלי מתעללת בי נפשית, מנסה להוציא ממני את המיץ. אני חושבת שהיא מקסימה בתור בת אדם, אך היא לא דוגמה לחינוך או ״כשירה״ להיות הורה.
היא הוכיחה את זה בכך שאמא שלי (זל) ברחה מהבית בגיל 17 ונישאה לגבר שהיא לא אוהבת רק כדי לצאת מהבית ולא לגור איתה.
היא הוכיחה את זה בכך שבנה ברח מהבית וטס מכאן, היה גר ברחובות במשך חודשים עד שהצליח לחסוך כסף ולהתחיל ללמוד, הוא עשה הכל כדי לא להמשיך להיות איתה.
ניתן לה ניסיון שלישי, אני, אך גם אותי היא הצליחה להתיש, בגיל 16 בלבד.

אך למרות שגרתי בארץ זרה, לבד לגמרי, ולמרות שעברתי קשיים ויצאתי ממצבים מאוד מסובכים במהלך החיים המאוד קצרים שלי, היא והרווחה עדיין רואות בי ילדה רגילה בת 16, שלא יודעת כלום מהחיים שלה.

אני רוצה לגור לבד, ומבינה מה ההשלכות של המעשה, אך זה לטובתי ולטובתה.
יש לי דירה על שמי, כך שלא אצטרך להתמודד עם שכירות. לוקחת בחשבון שאצטרך לשלם חשבונות, קניות לבית, מזון, בזבוזים... אך אני יודעת שאסתדר למרות הקושי. מעדיפה לחיות טיפה בלחץ לגבי כסף, להסכים לעצמי פחות כשאני יוצאת לקניון, אך לא לחיות בלחץ נפשי ובסביבה שלא עושה לי טוב ופוגעת בי ובהתפתחות שלי, מפתחת בי תסביכים וכנראה שכל מה שעברתי עם סבתא שלי יפגע בי לטווח הארוך (מערכות יחסים, משפחה, ילדים...)


אני באמת לא יודעת מה לעשות, ואיך לעשות.
אם יש כאן מקרים דומים, אשמח לשמוע איך יצאתם מהם.
אם לא חוויתם מקרה דומה, אני בכל זאת אשמח לדעת מה דעתכם ולקרוא את העצות שלכם, כי אני באמת אובדת עצות וצריכה למצוא פיתרון לפני שאאבד את שפיותי ואת מי שאני בתוך הבית הזה.