דיכאון, פגיע בביטחון ופרידה. איך ממשיכים הלאה?

הכרנו לפני כמעט שנתיים, אנחנו באמת מאוהבים אני לא סתם אומר את זה כי נפרדנו מספר פעמים וחזרנו עם כוחות חדשים והאהבה רק גברה יותר אבל התחילו לי הרבה כאבים נפשיים סיבה אחת זאת הצבא והמצב שם ממש על הפנים הדבר השני הוא לפי מה שאני מסתכל בדיעבד אחרה ואני רואה חוסר אמון שלי כלפיה ומצבים שגרמו לי לאבד את הביטחון למרות שהיא הייתה אומרת לי כמה שאני יפה מצבים שלמשל אנחנו אוכלים ארוחה ביחד ואז אחרי איזה שעתיים אני מרגיש רעב ואני אומר לה את זה ואז היא מוציא איזה כמה מאפים ואני לוקח איד ובא לקחת את השני ואז היא אומרת לי תפסיק כבר לאכול לא בריא אני לא רוצה שתגיע לגיל 50 ואני אצטרך לטפל בך. ואמרתי לה אז אני רוצה לאכול אוכל נורמלי כי אני רעב ואז היא אמרה לי אתה מבין שאתה אוכל כל כך הרבה וזה כל כך לא בריא ואתה רק פגוע בעצמך.(אני רזה אני שוקל 56 קילו חוץ מזה אני גבר ואני אוהב לאכול). עוד דבר שנורא הפריע לי היה שהיא הייתה מעדיפה לא לשתף אותי בדברים מסוימים שקשורים אפילו אלי. או לכעוס עלי על דברים שאני אומר לה שמפריעים לי במקום לנסות לשבת ולדבר והיא בעצמה ידעה ברגע האחרון שהמצב הנפשי שלי ממש בריצפה. מאתמול רבנו, ללא סיבה פשוט היא לא רצתה להקשיב לי והיא עשתה לי דווקא באופן מאוד ילדותי ומוזר והעדיפה את עצמה על פני כמו תמיד שהיא מעדיפה את עצמה על פני ולמה אני אומר את זה?, כי שאלתי אותה מה יותר חשוב לך להנות או הרגשות של שנינו. והיא ענתה לי להנות. אגב זה היה בסוג של צעקות ולאחר מכן היא פשוט התחילה לבכות על זה שאני צועק עליה והתחילה לעשות דרמות וניסיתי להרגיע אותה למרות הכעסים שלי אך היא סרבה להישמע לקולי כי האגו שלה יותר מידי נפוח אז נשברתי נשברתי שוב אמרתי לה שתתן לי לחזור הביתה עם הרכב שלי והיא לא נתנה לי אמרתי לה שזה נגמר אני לא רוצה להישאר במערכת יחסים הזאת יותר ושתביא לי את המפתחות לרכב שלי והיא התחילה לשחק איתי משחקים שלא עזרו לא לי ולא לה אלה היא עשתה דווקא כדי שאני יקשיב לה והיא אמרה לי שהשפלתי אותה בציבור והתנהגתי אליה כמו אל הכלבה שלי או הזונה שלי. וזה עוד יותר עצבן אותי כי אני בחיים לא יתנהג ככה לאישה שלי בחיים אני לא יפגע בה אני מעדיף לפגוע בעצמי לפני שאני פוגע באישה. אז כדי שהיא תשחרר ממני פשוט הראתי לה את הצד שהיא הייתה אומר שאני כזה כי בסופו של דבר אם אתה אומר לבן אדם אתה ככה בסוף הוא באמת הופך להיות ככה. בכל מקרה לא הייתה אלימות לא מילולית ולא פיזית לא מהצד שלה ולא מהצד שלי למרות שהיו איומים משני הצדדים ופשוט כמו תמיד שנינו לא מוכנים לוותר שני הצדדים רוצים לשלוט במה שיהיה ולצאת צודק אני נלחמתי עם המיריבות שלה כדי להוכיח לה שהיא לא יכולה לשלוט יותר במערכת יחסים הזאת ולעשות רק מה שבא לה ושהיא תקבל הכל ואני בתמורה רק יקבל חוסר הביטחון עצמי. אז לבסוף נפרדנו לשלום בעצבים והרבה דמעות כמובן ולא מהצד שלי לשם שינוי, היא דרשה ממני כסף לפני שהורדתי אותה הבית עם הרכב אגב בצדק והיא נתנה לי עקיצה רק על חבר שלי אני מוכנה לשלם ואתה כבר לא חבר שלי ואמרתי לה אני לא הולך להתווכח על כסף אני הבאתי לך את זה מההתחלה ואת לא רצית אותו ופשוט הבאתי לה אותו כי זה כזה שטחי. ואני עכשיו פשוט לא יודע מה אני רוצה בחיים שלי פשוט רצינו אחד את השניה אמרנו את זה שאין מה לעשות אנחנו תקועים אחד עם השניה אבל אני מרגיש חוסר רצון לתקן לא מהצד שלה לפחות למרות שאנחנו כל כך אוהבים אחד את השניה ועברנו הרבה ביחד רגעים יפים ורגעים עצובים אבל כאילו די כמה אני יכול להרגיש שאני לא מספיק טוב ולדעת שאני לא מקבל מספיק ועוד להיות בסדר עם זה? אני לא יודע את האמת מה הבעיה בדרך כלל אני זה שמבליג על דברים ומוותר בשביל שלה יהיה טוב תמיד והיא רק לפעמים גם אם זה לא חשוב בעינייה ובעיניי זה חשוב היא תעדיף עדיין את הצד שלה אני מרגיש מאוד מאוד מתוסבך מהמצב כי אני אוהב אותה ורוצה שהיא תבין שהיא לא יכולה רק לקבל את מה שהיא רוצה כשהיא מבקשת אבל כשאני מבקש אז היא לא יכולה והיא עוד נותנת על זה הסברים על מה זה משנה אבל השינוי הזה לא מגיע מהצד שלה ומצד שני אני רוצה להוכיח לה שהיא דורשת יותר מידי ונותנת פחות מידי ועוד פוגעת שהיא תבין את זה. אני בכל מקרה לא יודע מה לעשות איך ממשיכים היא הכל בשבילי נתתי בשבילה הכל... (תסכול, יאוש, עצב ועצבים)