0 אנשים צפו, 0 כתבו עצות, ו-0 דרגו את העצות.

איך לצמצם קשר עם אבא שלי בלי לפגוע בקשר עם האחים הקטנים שלי?

מת'יו בן 23 | כתב את השאלה ב-16/03/19 בשעה 13:01

אז הקדמה קצרה
אני הכבש השחור של המשפחה מהצד של אבא שלי (והאירוניה שצבע העור שלי הוא הבהיר ביותר). מעין אנדרדוג כזה. לא לוקחים אותי ברצינות, הרבה פעמים "עוקצים" אותי על דברים מסויימים והרבה פעמים הם מוציאים לי שם של שקרן שמעולם לא אומר את האמת (ובפועל הם כולם מסתירים סודות אפלים ומשקרים כל הזמן). אבא שלי נותן לזה יד. במשך שנים ארוכות הוא היה מעין הפחד הגדול ביותר שלי. בעיקר בגילאי בית הספר היסודי. בבית הספר היה לי סיוט עקב חרם שעשו עליי (וההורים שלי לא עשו כלום כדי לעצור את זה) אבל בבית זה היה גרוע פי אלף. אבא שלי היה מאוד קשה איתי. קשה עד לרמות שזה הגיע למצב שעברתי התעללות רגשית/נפשית/פסיכולוגית ברוטלית מאוד ממנו. אם שואלים אותי מה פחד הילדות הכי איום שלי, אז אני ישר יכול לומר שזה אבא שלי. הרגשתי סכנה תמידית כאשר הוא היה בבית והייתי כל הזמן בדריכות. רק להיות מוכן למצב שהוא מתעצבן על כלום ומוציא את כל העצבים והתסכול שלו עליי. הדבר היחיד שתמיד הרגיע אותו זה לראות אותי בוכה. אלימות פיזית לא הייתה קיימת (למעט איזה שלוש-ארבע פעמים) אבל לפעמים אולי עדיף היה לקבל רק איזו סטירה פה ושם ולגמור עם זה כבר מאשר לסבול שעות של אלימות נפשית קשה.

בגיל 14 אימא שלי התגרשה ממנו ועברתי לגור איתה. היו הסדרי ראייה אבל בכל זאת הרגשתי סכנה בסביבתו של אבא שלי. עבר זמן ואבא שלי התחתן בשנית. אני מאוד מחבב את אשתו. אישה חכמה ונחמדה. ועם כניסתה למשפחה, אני והיא הפכנו לשפויים היחידים שם (אולי זה נשמע מתנשא אבל המשפחה מהצד של אבא שלי BIG MESS). ומהנישואים האלה נולדו שני האחים שלי. אחד מהם היום בן שמונה והשני בן שבע (אין לי אחים מהצד של אימא שלי. אני הבן היחיד שלה). אני מאוד אוהב אותם והם מאוד אוהבים אותי. אבא שלי השתנה מאז שהתחתן בשנית. הוא לא מתעלל נפשית באחים שלי. אבל עדיין הוא נשאר אותו אדם חסר רגשות. אני מדבר ברצינות לאדם הזה אין בכלל רגשות. הוא יכול לפגוע באנשים על ימין ועל שמאל בלי להרגיש חרטה. מבחינתו להתנצל זה הדבר הכי נורא שאדם יכול לעשות. עקב מחסור ברגשות אני הפכתי לאוזן קשבת עבור האחים שלי. אני מדבר איתם, מייעץ להם ונותן להם לפרוק את אשר על ליבם כי אני יודע שאת זה הם לא יקבלו לא מאבא שלנו ולא מאימא שלהם. גם לא מהמשםחה המורחבת. המנטליות חסרת הרגש זו המגיפה של המשפחה מהצד שלו. בעיקר הגברים. הגברים במשפחה הזו הם פשוט יצורים חסרי רגש שיכולים לפגוע בכמה אנשים שהם רק רוצים.

אמנם אבא שלי התרכך אבל עדיין זה לא ביטל את היותי האנדרדוג המשפחתי. עדיין אני הרבה פעמים מושא ללעג ועקיצות. עדיין דעותיי נחשבות כנחותות לעומת אחרים ועדיין אנשים לא מפרגנים לדברים שאני עושה. אני מתמודד עם קשיים רבים בחיים שלי. התמודדות עם דיכאון קליני, הפרעות חרדה, הפרעת אישיות נמנעת ועוד כל מני דברים שנוצרו עקב ילדות מאוד קשה. ואני נמצא בתהליך שיקום תמידי. התנדבתי לצבא (קיבלתי פטור), עשיתי פסיכומטרי טוב, התקבלתי לאונ' שאליה רציתי ללימודים בהם חשקתי עוד מהתיכון. מוציא ציונים טובים ואני לומד במסלול הכי נחשק בפקולטה שלי ללא ידע מוקדם בתחום. אבל אני מקבל אפס הערכה מהצד של אבא שלי. ואבא שלי עדיין נשאר מאוד שיפטי וביקורתי כלפי. עדיין בוחן אותי בזכוכית מגדלת, מחפש רק מה שלא בסדר (אף אחד לא מושלם. ברור שתמיד יש דברים שהם פחות בסדר).

השבוע פשוט הגעתי למצב שנמאס לי. פשוט נמאס לי. דיברתי עם אבא שלי ושאלתי אותו לגבי האחים שלי כי הגדול יותר סיפר לי משהו שהדליק לי נורא אדומה. במקום שאבא שלי יעריך אותי על כך שאני דואג לאחים שלי, הוא כעס עליי ואמר שאני מנסה ליצור דרמות על חשבון האחים שלי. לאחר מכן הוא התחיל לכנות אותי בשמות כמו "בטלן", "עצלן", "בושה" או "נצלן" רק כי איני עובד. הסיבה שאיני עובד היא הלימודים. אני קם בבוקר מוקדם, נוסע לאונ' ברכבת. מגיע לאונ', לומד עד שעות הערב, וכשאני מגיע הביתה כבר מאוחר ובכל זאת אני ממשיך לעשות את המטלות שלי על מנת להגשים את החלום שלי. אין לי זמן לעבוד לצערי. במקום שאבא שלי יעריך אותי על ההתקדמות שלי בלימודים, יעריך שסוף סוף טוב לי בחיים, ישמח שאחרי שנים שהייתי בדיכאון קשה אני סוף סוף מצליח לחייך. במקום שיעריך את השיקום שלי, הוא רק שופט אותי, מכנה אותי בשמות ויורד עליי. בשבילו אני לא טוב בכלום. אבל מתי אני כן טוב? כאשר האחים שלי עושים או אומרים משהו שהוא ואשתו לא אוהבים. הם ישר יודעים להפנות אצבע מאשימה אליי. במקום שיסתכלו על עצמם או חבריהם לכיתה, אותם הם רואים כל יום, הם מאשימים אותי למרות שאני רואה את האחים שלי רק פעם בשבוע. בשביל זה אני טוב. בשביל להאשים אותי בדברים שאני לא קשור אליהם.

נשבר לי. פשוט נשבר לי מהיחס שאני מקבל מאבא שלי והמשפחה המטורפת שלו (בעיקר סבא שלי שהוא כנראה אחד האנשים המרושעים ביותר שאני מכיר. איני מדבר איתו קצת יותר מחצי שנה). הסיבה שאני לא צמצתי בקשרים איתו אלו הם היחסים עם האחים שלי. אני אוהב את האחים שלי והם אוהבים אותי. אבל אני יודע שבמדיה ואצמצם את הקשר עם אבא שלי, הוא יגרום לנתק ביני ובין האחים שלי. אבל אני כבר לא יכול יותר. לא יכול יותר עם זכוכית המגדלת הזו עליי. הם התעסקות רק במה אני לא בסדר. עם כל הפעמים שרק מורידים אותי ויורדים עליי. כל היחס שאבא שלי נותן לי פשוט מעיק לי בחיים, מוריד את הריכוז שלי בלימודים וגורם לי לתהות שאולי אני באמת הלוזר שהוא חושב שאני (בתקופת היסודי הוא נמנע מלומר את השם שלי ותמיד אמר "לוזר" במקום). פשוט היחס שקיבלתי ממנו בשנות הילדות והנעורים שלי הם בין גורמים העיקריים להרבה בעיות נפשיות שנוצרו לאחר מכן

מה אני יכול לעשות?
האם אתם חושבים שיש דרך שאוכל לצמצם את הקשר עם אבא שלי בלי לפגוע בקשר עם האחים שלי?

אצלנו, כל אחד יכול להוסיף עצה... גם מבלי להירשם!
אבל אנו ממליצים לך להירשם למערכת המייעצים
ההרשמה קצרה וללא שום תשלום.

אז, בשביל מה להירשם?

כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות

הוספת עצה ללא הרשמה

עצות הגולשים (2) כיצד להציג? מהאהודות מהפחות אהודות מהחדשות

  • בטעינה...

עוד ממדור "הורות ומשפחה"

חדשות במדור
אקראיות במדור

השאלות הנצפות היום במדור

היום
השבוע
החודש

עכשיו ב-AskPeople

עוררו עניין
חדשות