מתי מגיע השלב שבו מרגישים בנוח עם הסביבה של הבן זוג?

אני יוצאת עם מישהו קרוב ל3 חודשים כבר.
לאחרונה התחלנו לבלות עם חברים שלו והמשפחה הקרובה.
יוצאים עם הבני דודים וחברות שלהם גם, אחיות שלו וחברים שלהם לברים ולמסעדות.
אני היחידה מהחבורה שהכי "טרייה" בקשר , וכל השאר כבר בסביבות השנה וחצי שנתיים ביחד כך שנוצר מצב שכולם כבר מכירים את כולם.
אני בנאדם די ביישן אבל ברגע שנאי נמצאת במגרש הביתי שלי עם החבר'ה שלי אני הכי פתוחה וחברותית. אני מרגישה אבל משום מה שקשה לי ביציאות האלה עם החבריםמשפחה של חבר שלי.
יש להם כבר בדיחות משלהם, או סיפורים שקרו להם במשותף ואני לא מרגישה קשורה. ברור לי שזה כי אנחנו היחידים שטריים ובהתחלה ויקח עוד זמן וזה לגיטימי. אבל אני מוצאת את עצמי נמצאת במצב של חוסר ביטחון ולא מוצאת את עצמי כל כך בפגישות שלנו ומתחילה להתחמק מזה.
לא כיף לי, כולם יושבים וכל אחד צוחק ומדבר עם השני ואני לא. אני מםחדת שסתם נוצר מצב שיצרתי רושם של בנאדם קר או סנובית ואני ממש ממש לא כזאת להפך!
יאמר לזכותו של הבנזוג שכאשר אני מסתגרת הוא כן שם לב לכך הוא שואל אם הכל בסדר ואני עונה שכן כשבתכלס אני מתה פשוט לחתוך משם כי אני מרגישה פתאום שזה לא באמת אני, ושאני מעמידה פנים כדי להיות שם איתו.
זה מתסכל אותי. שאנשים שלא קשורים למשפחה עצמה כבר בקשר טוב איתה, ואני עדיין לא. ברור לי שזה לקח להם זמן הם כבר שנה פלוס מכירים אחד את השני, אבל אני לא מצליחה למצוא את עצמי, לא בנושאי שיחה, לא באותו סטייל של דיבור כאילו אנחנו לא במאת משדרים על אותו גל. ואני לא יודעת כיצד לשתף את הבנזוג בנושא כי מדובר באיזשהו מקום במשפחה שלו.