למה אני תמיד נפגע מאנשים?

היי ,
רציתי לשתף בהרגשה שבטח הרבה חווים מצבים כאלה כמוני ,
אני חושב שהדבר הכי קשה בעולם בשבילי זה ליצור חברויות. זאת אומרת לא משנה מה אני עושה תמיד יוצא שאני נפגע מקשרים שיצרתי, כמעט עם כל אחד.
יש לי חבר אותו הכרתי דרך אפליקציה לגברים. הוא פנה אליי קבענו להיפגש, לא "זרמתי" למשהו מיני איתו למרות שרצה בהתחלה כי טען שהוא נמשך אליי ,
הוא בחור נשוי עם שני ילדים, אין סיכוי שהייתי עושה משהו שייפגע בתא המשפחתי שלו. הבהרתי לו את זה מהתחלה. הוא הסכים להישאר בקשר ומשם הדברים התגלגלו והפכנו להיות חברים במשך החצי שנה האחרונה. לקח לי זמן להשתחרר מולו מהרבה בחינות כי נפגעתי מקשרים קודמים בעבר. עם הזמן ולאחר הרבה מאוד שיחות והתכתבויות בינינו, מרקם משהו חברי ומאוד עמוק מבחינתי בדיוק כמו שרציתי. מתוך הבנה שאני יכול לפתוח בפניו את העולם שלי והוא בפניי את שלו. כמו שני חברים קרובים.
מודה שנקשרתי לדמות שלו והרגעים של הצחוק והכיף תמיד ליוו את הקשר. אפילו נפגשנו מספר פעמים, הייתי מחכה לרגעים האלה , לתת ולקבל חיבוק היה בזה משהו מיוחד ומנחם. מסוג אחר. משהו שיש בו הרבה כנות וחיבה.
לאחרונה התחיל ריחוק לא מוסבר מצידו. כבר כמה ימים שאנחנו לא מדברים. הוא לא שולח הודעה ואני לא רוצה להראות שאני רודף אחריו כי זה סתם יוצר אצלי תחושה שאני מחפש תשומת לב מאדם נשוי .
וזה לא הרגשה שאני רוצה להיות בה.
אציין שלרוב בתחילת הקשר הזה הוא תמיד היה פונה ושולח לי מלא הודעות, זה היה משמח אותי, חיפשתי את זה ועכשיו שזה חסר לי אני מרגיש כמו בדידות גדולה וחוסר חיות כלפי הסביבה.
אני מודע לזה שיש לו חיים אישיים ומשפחתיים ואולי הוא עסוק לאחרונה, ואני לגמרי מכבד את זה. פשוט ההרגשה של החוסר לא מצליחה להתמלא אצלי בשום מימד אחר שאני נוגע בו. אני נזכר בו הרבה וזה מעציב אותי. לפניו היה לי קשר יותר מאכזב שהתגברתי עליו איכשהו ואפילו שיתפתי אותו תקופה ארוכה בסיום אותו קשר. הוא עזר לי להתמודד עם המצב והיה אוזן קשבת לאורך כל הדרך. פשוט עכשיו שהוא נעלם והתרחק (מהסיבות שלו) אני רוצה לקבל את היחס מחדש כי זה היה מאד חשוב לי. לא מחפש להרוס את מה שיש לו. ולהיפך אני תומך בכל צעד שלו גם תמיד אמרתי לו שאני כאן בשבילו. הוא יודע את זה.
לא מגלה בו תלותיות , רק מתגעגע למה שהיה , ולא מבין למה אי אפשר לשמור על חברות לכל הזמן , למה זה מתפוגג, למה אני מכיר בנאדם שמראה לי שהוא מאוד מעוניין להכיר אותי ואז הוא נעלם אחרי תקופה כאילו אני כבר לא שייך או מעניין אותו..והוא צריך להמשיך הלאה לחפש את ה"אטרקציה" הבאה מחדש.
אני מרגיש שהנאמנות שלי פוגעת בי באיזשהו אופן, כי אני בסופו של דבר נשאר לבד, וזה מצער אותי נורא.
לא הטרדתי אותו בשום צורה, להיפך תמיד היה לו חופש בחירה והיו פעמים שגם לא דיברנו , לא יודע למה לאחרונה זה מפריע לי, אני מרגיש צורך לשתף אותו בכל כך הרבה דברים שעוברים עליי לאחרונה והוא לא פה בשביל זה.
הייתי רוצה חבר אמיתי שיהיה איתי לנצח , לתמיד, בטוב ובפחות טוב, בכל הזמנים .
זה נראה כמו משימה בלתי אפשרית לצערי ,
מה דעתכם?