אני גיי בארון ולימדו אותי שלאהוב גברים זה אסור. איך להסביר לסביבה מה אני?

היי לכולם אני בן 17.5, גיי בארון ונמאס לי לחיות בהכחשה שאני סטרייט.
לאהוב גברים זה משהו שלימדו אותי שאסור לעשות. כל מה שאני יודע וחונכתי מגיל קטן זה שהדפוס ההתנהגותי של גיי הוא שונה לחלוטין משל סטרייט ובנוסף לכל גם האישיות שלו משתנה ולכן מי שיוצא מהארון הוא עוד אחד מהאנשים שמתנהגים באופן ״מבחיל״ ו״עליז מידיי״
*(אני לא מסכים עם זה בכלל, זה בסה״כ האופן שחינכו אותי מגיל קטן בבית ספר, בקרב חברים, ע״י השימוש במילה הומו/גיי כגנאי, ועוד..)* רק שתדעו, זה לא מבחיל בעיניי ומגיל קטן אני חושב שגייז ובכלל הקהילה הלהטבית הינה קהילה שמכילה אנשים שמחים וחמים. בנוסף, המשפחה שלי לא שואלת אותי או שמה לב אליי בכלל, במיוחד לגבי חיי האישיים. כלומר הם לא מתעניינים במה שעובר עליי.. איך אני אמור בכלל לפנות אליהם ולהסביר להם שלא בא לי על בנות? החוסר רצון שלהם להתעניין בחיים שלי מקשה ומכביד על הרצון לצאת מהארון בפניהם.. ונכון אולי אני אמור קודם כל לצאת מהארון בפני חבר/אדם קרוב? אבל זהו שאין לי אחד כזה ואולי החברים/אנשים היחידים שאני יכול לחשוב עליהם הם אטומים ומכילים בתוך המוח הקטן שלהם דעה שלהיות גיי זה אדם שחולה ב”מחלה”. נמאס לי מהסטיגמות והטמטום שרץ על הקהילה הגאה כי אני מעוניין להיות חלק ממנה (בעתיד כגיי מוצהר), אני גיי בארון וזה רק מכביד עליי, אני גם לא יפה או חטוב (אני שמן וחסר בטחון כתוצאה מהגוף שלי..) וכדי שאני יצהיר שאני גיי וישים זין על כולם אני מאמין שדרוש ביטחון (אצלי זה יבוא אך ורק אם יהיה לי גוף של אדם נורמאלי כי הבטחון שלי שווה ל0.) אני כל הזמן חי בבלבול ובשאלה מה אני עושה עם החיים שלי ואיך אני ממשיך מפה כי נמאס לי, אני מותש (נפשית),בודד (מתוך בחירה, כי אני מרגיש שאני לא הבן אדם שאני רוצה להיות) ובנוסף אני בדיכאון כל הזמן, ולא ומדובר *בכמה כסף יש לי (ולא חסר לי) *וכמה חברים יש לי (שתי הדברים שגורמים לאנשים לחשוב שהחיים שלי ״דבש״).. התחושה של הבדידות והתסכול היא נמצאת במחשבה שאני עדיין בארון.. אני כל היום מסתכל, בוחן, ופשוט אוהב גברים בתוך תוכי.. ולצערי באותו הזמן אני עדיין נוטה להאמין שאולי יום אחד זה יעבור לי.. בנוסף לכל מה שכתבתי,דבר שמלווה אותי הוא שיום אחד הייתי באירוע משפחתי והושמע שיר שכ״כ אהבתי אז שרתי בשקט ובכיף ואז דוד שלי שם לב לכך ובא אליי ואמר לי שאני צריך להפסיק לשמוע את השירים שה״גייז״ שומעים והוא בא והסביר לי שזה כביכול השירים של הזמרות פופ (הבנתם..) ומאותו רגע אין לי טעם ורצון לדבר איתו כי הוא פשוט שבר אותי. לא האמנתי שזה יבוא ממנו.. אז מה קרה? נהנתי בסה״כ משיר.. (עד שאני שמח בחיים שלי להתחשב בעובדה שזה כמעט ולא קורה..) אני נוטה להאמין שיציאה מהארון זה דבר לא פשוט אך קצר (באופן היציאה) אבל באותו הזמן אני מאמין שאצלי ובמיוחד עם מה שקרה באותו אירוע יגרום להורים שלי ולמשפחה כלל לא לעכל את היציאה ולהתבייש בי.. יש הורים שלא מעכלים שהילד שלהם גיי ופשוט מוחקים אותו מהמשפחה (לפי סיפורים ודברים ששמעתי) וזה דבר מצער שגורם לי לחשוב מלא.. והפוסט הזה מסורבל כי מלא עובר אליי ואני לא יכול לעלות את הכל בפוסט אחד, הכל מסובך אצלי.. אשמח שתבינו אותי ותשתפו אותי בדעה שלכם. ההודעה נכתבה בבלבול ובאופן לא מסודר כי אני פשוט לא יכול להתמודד עם זה נפשית כדי לכתוב בצורה מסודרת.. (לא מחפש רחמים חס וחלילה, רק עצות ואוזן קשבת) תודה רבה.