אנשים שהיו מכורים לאוכל, איך ניצחתם את זה? אני מכורה ולא יודעת מה לעשות

אוכל.כולנו אוהבים אוכל. יש כאלה שפחות ויש כאלה שיותר,כמוני. אני אוכלת הרבה,ולא בריא אלא זבל,חטיפים ומתוקים. כמעט כל פעם שאני מסיימת לראות פרק בסדרה או אפילו באמצע פרק אני הולכת לאכול חטיף.ולא, אני לא יכולה לשלוט בזה. כל פעם שאני מחליטה ללכת לקחת חטיף זה מרגיש כאילו כל המצפון והמחשבות שלי נעלמות.רק הידיים הבטן והרצון לאוכל שולטים בי.וברגע שהמוח מחליט לחזור ואני קולטת מה אני עושה לעצמי אני מזלזלת בעצמי ובצדק.אני יודעת שרובכם חושבים אם את יודעת מה זה עושה לך למה את ממשיכה לאכול? כמו שאמרתי,אני לא שולטת בזה. אני מבינה מה קורה לי ואני יודעת שאני משמינה ואני אפילו בוכה על זה כל לילה,ועדיין זה ממשיך לקרות,יום אחר יום ואז אני שואלת את עצמי למה אני כל כך שמנה. אני יודעת שהפתרון שרובכם יציעו הוא לעשות דיאטה.תראו, אני ניסיתי לעשות דיאטה יותר פעמים משניתן לספור,כשאני חושבת שיש לי מספיק רצון וכוח לחולל שינוי בעצמי ובצורה שבה כולם רואים אותי ולעשות דיאטה ולשמור עליה.זה לא עובד,כל דיאטנית שהלכתי אליה לא הבינה מה אני עוברת.ואני לא מאשימה אותן,זו אשמתי בלבד כי לא רק שאני שמנה ומכוערת אני גם מספיק חסרת ביטחון בשביל לא לספר אפילו לאמא שלי מה עובר עליי. אני יודעת שכל זה נשמע מפגר,שאני ממציאה שאני לא יכולה לשלוט באוכל הרי אני סתם רוצה תשומת לב,אבל תאמינו לי שלא שיקרתי אפילו פעם אחת במה שכתבתי כאן. עד כמה מפגר שזה ישמע אני מכורה לאוכל,והוא שולט בי.כן,אוכל.הדבר הזה שכולנו משתמשים בו כדי להזין את גופנו ולספק לו אנרגיה. הרגלי האכילה שלי עולים לי הרבה:במשקל,במראה,בעירניות,בזמן,בנפש,בכסף ובהרבה אי קבלה שאני מקבלת מצד אנשים.כמו כן,אני חווה גם בעיות עם בגדים,אף אחד חוץ מהמשפחה המצומצמת שלי יודעים את מידתי בבגדים,תמיד המידה הכי גדולה שאפשר,אפילו בלי לחפש מידה מתאימה,אני תמיד יודעת. אני מתביישת בהיותי שמנה,אני לא אוהבת להיראות ככה,אני מנסה להסתיר את השומן עם בגדי גדולים אבל אני יודעת שבקרוב גם המידה הכי גדולה בחנות לא תעלה עליי.כל מה שאני רוצה זה מישהו שיבין אותי,מישהו שעבר זאת וניצח,כי באמת שכבר נמאס לי מזה.