השקעתי בלימודי ההוראה אבל לא יכול לעסוק בזה. מה אני עושה עכשיו?

למדתי תואר ראשון בהוראה ועוד סיימתי אותו בממוצע של 96, ארבע שנים מחיי שלא יחזרו בחזרה - במהלכן הבנתי שאני לא בנוי למקצוע הזה, אין לי את הסטמינה, את הקיבולת והסיבולת להיות מורה ולא את מבנה האישיות.

אני לא יכול לעמוד מול כיתה גדושה בתלמידים, אני לא יכול 'לנהל' כיתה וזה ממש לא החלום שלי (בשעתו חשבתי שכן, "לעצב מוחות", "להיות שם בשביל התלמידים", "להיות מחנך אחר, קשוב, לתקן את המערכת"). ועתה אני נותרתי מופסד מכל הכיוונים, גם תעסוקה איכותית ויכולת הכנסה לא מחכות לי מעבר לפינה..גם השנים היותר צעירות של חיי שעפו לפח כנראה.

מה למען הד' אני אעשה? נכנסתי לדיכאון וחרדה מהחיים שמצפים לי, נעשתי משותק לחלוטין ורק רואה שחורות, לא יוצא, לא מתקשר, הולך זועף, חזרתי לגור אצל ההורים כי העבודה שעבדתי בה במהלך הלימודים לא תכננתי להמשיך לעבוד בה - לא החלום שלי להיות סדרן בבית הקולנוע, אני מבועת מחיים בלי ביטחון תעסוקתי, בשכר מינימום, בקושי למימון שכר דירה, בלי יכולת ניידות ותנועה, בלי קניית בית בעתיד, בלי כלום.
סתם למדתי. מה אני עושה?

אני לא רואה את עצמי לומד לעוד תואר 3-4 שנים, אני מרגיש שכל יכולתיי האקדמיות נשכחו וממני וגם ככה כסף כבר אין לי ועוד 6 ימים אני בן 30..וגם ככה אני לא יודע מה הייתי הולך ללמוד שימצב אותי במקום יותר משופר בסולם החברתי.

בזבוז שם זמן, עד שחסכתי כסף ללמוד מאז השחרור מהצבא, אז התחלתי ללמוד מאוחר, מגיל 25 עד גיל 29 וגם המצב הנוכחי שלי. מה עתידי לעבוד בעבודות שמירה ועבדות קבלן? או בשירות לקוחות? :( (עם כל הכבוד לעבודות אלה - זה לא מה שדמיינתי לעצמי כשהתחלתי ללמוד).