זוגיותזוגיות הורות ומשפחההורות ומשפחה מתבגריםמתבגרים מהבקו"ם... ועד מתי?!מהבקו"ם... ועד מתי?! משוחררים!משוחררים! לימודים וסטודנטיםלימודים וסטודנטים עבודה וקריירהעבודה וקריירה מצבים ואנשיםמצבים ואנשים בית, שכנים ושותפים בית, שכנים ושותפים מה שעובר עליימה שעובר עליי שומרים על הגוףשומרים על הגוף אירועים ומתנותאירועים ומתנות כושר ותזונהכושר ותזונה בין הסדיניםבין הסדינים איגיAskאיגיAsk Safe SexSafe Sex
  0 אנשים צפו, 0 כתבו עצות, ו-0 דרגו את העצות.

אמא כועסת שאני לא מביעה רגשות כלפייה ושלא אכפת לי ממנה, מה לעשות?

חסרת רגשות ? בת 18 | כתבה את השאלה ב-10/10/17 בשעה 20:10

בערך רוב גיל התבגרותי הסתכם בלשבת מול המחשב בבית ולראות סרטים/סדרות או לשחק במשחקים, כשבאזור גיל 16 התחלתי לצאת עם חברים וחברות שרכשתי אך הבסיס עדיין נשאר אותו הדבר- חוזרת מבית ספר למחשב ובערב מדי פעם יוצאת. אף פעם לא הרגשתי קשורה מדיי להורים שלי, אולי כי בשלב מסויים התחלתי לראות בהם אויבים. אבא אף פעם לא ניסה להתחבר אליי יותר מדיי ברמה האישית כך שאין לי שום קשר אישי עמוק איתו, לעומת זאת אמא, תמיד הייתה over-protective ברמה מוגזמת ואבא פשוט הסכים איתה. במשך כל חיי בערך מגיל חטיבה הרגשתי כאילו הייתי צריכה להלחם על כל דבר, אם זה ללכת לישון מאוחר יותר (ברמה של ההורים לא נתנו לי ללכת לישון אחרי 9 בגיל 14 וממש בדקו ונכנסו לחדר כל פעם כמו שוטר עד שלאט לאט מתחתי את הגבולות, וגם אז בגיל 16 נכנסו לחדרי ואילצו אותי לישון בשעה 12). אם זה לצאת עד מאוחר (לא הסכימו לי בגיל 16 לצאת מאוחר יותר מ9, כשלרוב הילדים לא הייתה הגבלת זמן כלל או במינימום 12, לאט לאט מתחתי את הגבולות תוך כדי מלחמות ואסטרטגיות קשות), אם זה בדברים הקטנים כמו שאסור לאכול בחדר או בדברים המוגזמים שהיא אסרה עליי לנסוע למקומות שרחוקים אפילו במקצת מביתי. עד גיל 13-14 קיבלתי ליווי של אבא או סבא ובשלבים מאוחרים יותר כשרציתי לצאת עם חברות נאלצתי לשקר לגבי לאן אני יוצאת כדי שייתנו לי לצאת ולהמציא תירוצים לחברות למה אני חוזרת כל כך מוקדם, הרגשתי *בבית כלא*. בשלב מסויים גם למדתי להפסיק לשתף את אמא דברים, כי כל פעם שנפתחתי קיבלתי תגובה חריפה ולא נעימה וכעס מצידה, המון ביקורת ועצות פרימיטיביות, אז סליחה, בשלב מסויים נסגרתי, שמרתי הכל בפנים עד שחבריי הטובים וכיום בן זוגי נהיו האנשים אותם אני משתפת ומתייעצת בדברים בחיי.
הקשר עם הוריי הפך להיות מעין קשר מחייב עד גיל 18 ונוח כי אני לא צריכה לעשות כלום, הקשר היחיד שלי איתם זה מדי פעם מדברים אבל ביום יום אני יושבת בחדר שלי ויוצאת בשביל לאכול, שלום פה ושם.
לפני כחודש קצת לאחר שמלאו לי 18 טסתי לבן זוגי הנוכחי שגר בחו"ל וגרתי איתו למשך חודש(עם כוונה ליותר עד צבא כי אני מתגייסת רק בעוד חצי שנה). הרגשתי חופשייה פשוט, בערך כל פעם שהייתי בטיול שנתי או לא בבית למשך תקופה הרגשתי מן חופש בלתי מוסבר. עכשיו חזרתי לארץ לביקור, בעיקר כי הייתי צריכה כרטיס טיסה חזרה ועוד דברים במזוודה. כבר כשלוש ימים שאני בבית ושוב כמו פעם אני יושבת בחדר יוצאת מהחדר כדי להכין אוכל ובערבים נפגשת עם חברות ויוצאת. היום אמא שלי התעצבנה עליי וכעסה שכל הקשר שלי איתם זה שלום וביי ושאני לא מביעה שום רגשות כלפיהם, שלא אכפת לי ממנה ושאני רק סופרת את הימים עד הכרטיס טיסה שלי חזרה לבן זוגי, שהיא גידלה אותי 18 שנים ודאגה לי וכל מה שאני מחזירה לה זה חוסר אכפתיות. כל מה שיכלתי לענות לה שככה אני, ככה הייתי לפני וזה לא שהשתנתי ומה היא מצפה ממני שאעשה, זה לא בא לי בטבעי וזאת הדרך שלי וכן יש לי רגשות כלפיהם. כשהיא עזבה את החדר התחלתי לבכות והחלטתי שאולי אספר לה למה. היא נכנסה שוב אחרי כמה דקות במין טון של אני מצטערת ואת יודעת שזה בא מאהבה ואני פשוט רוצה לראות שאת מראה רגשות כלפינו ושאכפת לך. החלטתי להפתח ולספר לה שזה בגלל הגבולות הרבים שהם הציבו לי, בגלל שנאלצתי להלחם על כל דבר בחיי כך שבשלב מסויים ראיתי את הוריי כאויביי, בגלל שכל פעם שנפתחתי הם לימדו אותי שזאת הייתה טעות ושהייתי צריכה לשמור לעצמי, או לספר לחבריי שבאמת יתנו עצה טובה ולא יגערו בי. ומה שהיא עשתה זה בדיוק מה שהיא עשתה כל אותם השנים, התעצבנה וכעסה עליי, התחילה להגיד בטון מלגלג "אוי מסכנה ילדות קשה הייתה לה, קיבלה כל מה שהיא הייתה צריכה ומרגישה בבית כלא, גידלנו אותה 18 שנים ועכשיו לא אכפת לה מימנו, כפוית טובה, רק סופרת את הימים עד לכרטיס טיסה לחבר לחבר שלה", היא פשוט הלכה בעצבים אחרי שניסתה להבין ממני מה אותם הגבולות הקשים שהציבו, ואני שבקושי הוצאתי את ההסבר תוך כדי דמעות פשוט מתחרטת ששוב נפתחתי וסיפרתי לה.
מה אני אמורה לעשות עכשיו? באמת ובתמים אני מעדיפה לגור עם בן זוגי בלי קשר אליהם, אני סבבה עם היי פה ושם ולפעמים לדבר, אבל אני באמת לא מרגישה שום צורך לדבר איתם על בסיס יומיומי ולשמור על קשר, זה פשוט לא בא לי בטבעי בשלב הזה ורק מפריע בחיי היומיום. מה לעשות? קשה לי פתאום להשתנות ולהפוך לבת שהיא רוצה- בת אוהבת ומחבקת שמשתפת אותה בהכל ומדברת איתה כל יום כי היא לא יכולה בלי אמא שלה. אני לא רוצה שהיא תכעס עליי אבל אני גם לא יודעת איך להגיב ומה לומר חוץ מ- ככה אני וככה גידלתם אותי.

אצלנו, כל אחד יכול להוסיף עצה... גם מבלי להירשם!
אבל אנו ממליצים לך להירשם למערכת המייעצים
ההרשמה קצרה וללא שום תשלום.

אז, בשביל מה להירשם?

כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות

הוספת עצה ללא הרשמה

עצות הגולשים (2) כיצד להציג? מהאהודות מהפחות אהודות מהחדשות

  • בטעינה...

עוד ממדור "הורות ומשפחה"

חדשות במדור
אקראיות במדור

השאלות הנצפות היום במדור

היום
השבוע
החודש

עכשיו ב-AskPeople

עוררו עניין
חדשות
תמונות האילוסטרציה מוצגות ברישיון shutterstock ו-signelements