שאלה 185936
 
הזמן
 
דווח
 
נהל
  0 אנשים צפו, 0 כתבו עצות, ו-0 דרגו את העצות.

אני מרחיקה לכת עם רמת הפרפקציוניזם, איך מורידים הילוך?

מיקמיק בת 24 | כתבה את השאלה ב-12/09/17 בשעה 22:18

אני אדם פרפקציוניסט.
המלחמות,הביקורת והתחרויות שלי הם רק עם ומול עצמי. אני בתחרות עם הזמן. אני רואה ב-זמן משאב מאוד מאוד יקר ועם זאת המתחרה הכי גדול שלי ואני רוצה לנצח אותו. המוח שלי תמיד בפוקוס. אין לי מסיכות ואני הולכת תמיד קדימה על המטרות שלי. זה יצר נפש ואורח חיים מאוד מסודר וישיר. מתפקדת כארכיון מתוקתק ובסדר קטלוגי מופתי של ספריה. אני בקיאה בכל תוצר שאני מפיקה, שואפת לארגון בעל דבר ובעיקר סובלת מתחושת האחריות מכל הבא ליד שלי. דבר שמתגלה ומשודר לאחרים כרכושנות ו-אובר לפעמים. לפעמים הרצון שלי הוא בלחיות בסגנון אנ-פלאגד. אבל מה שקורה בשטח הוא 180 מעלות מזה ומיום ליום זה מורגש כמחמיר כי התחרות והביקורת העצמית מתעצמים.
אני מרחיקה לכת בפרפקציוניזם ואני מנסה להקל בהרגשה בהומור אבל אם לרגע מזיזים לי את הגבינה, אני לא שקטה לגבי חוסר הארגון שפתאום אני חשה שהתרחש. מפחדת להתפס לא מוכנה בבקיאות של הסיטואציה. כאילו הייתי החיילת של עצמי וחובת ההוכחה תמיד עלי.
אחרים נהנים ממני כי בסך הכל יש על מי לסמוך אבל ה-אני שלי סובל. הכנסתי את עצמי לשבי של עצמי ואני רוצה להשתחרר. לא רוצה לחוש כל הזמן אחריות על הכל, לא רוצה להתפס למשהו שאני לא ובעיקר, אני רואה שאין לזה סוף אלא לעצמי בלבד. לא מצליחה להוריד הילוך ובטח לא מהציפיות שלי עצמי. פיתחתי אורח חיים חיובי, בלהסתכל על החיים גם ביכולת הטובה של המראה אבל זה לא עוזר כי לרגע חלף עבר לו צחוק אבל מיד נחיתה וממש לא רכה בהילוך מהיר מול הזמן. אחרי שניצחתי את הזמן ואת עצמי אני עייפה ומאוכזבת שזאת ההרגשה והיחס שלי אל עצמי. אני רכה ומחבקת את האחרים אבל את עצמי לא. אנשים מרוכזים ומאוהבים בעצמם ואני עם קשיי יכולת התמודדות עם הביקורת העצמית הקשה שלי. כמו לשמוע את אבא שלי ממלמל לעצמו "ואיפה ה-100?".
למה חסרות שם נקודות?
"את כבר בשלב תכנון הלימודי שלך? איזה קורסים?".
אני חושבת שבאוניברסיטה לא היו קיימים הרבה סטודנטים שסיימו סטטיסטיקה למתקדמים בציון סופי 100. מבחינתי זה לא היה 100 אלא ציון עובר. שריטה שמשכה אותי לחיים מקצועיים של יכולת בתפקוד מאוד גבוה כי יש לי משמעת עצמית של ברזל. אין לי קיצורי דרך, אני מאוד יסודית, לא פזיזה והמחשבה שלי מאוד רגועה אבל בהספקים לא אנושיים. שוברת את עצמי ואין לי את מי להאשים אלא את עצמי בלבד. מה זה כישלון? מהו חוסר הספק? מהי אכזבה? = תמונות קשות לצפיה !
החברה הכי טובה שלי שומעת אותי בטלפון כולי רצוצה והתייאשה מההטפות אז היא שולחת לי הודעה קצרה שאומרת: המשאית של המדליות תקועה !

אני רוצה לנשום. די, רוצה לרגע לנוח ולהעניק לעצמי מה שאני מעניקה לאחרים: את ההבנה, ההכלה, הסליחה ובעיקר את ההקלה לחיים. הם מרגישים את הקלילות והחיוביות ממני תמיד כי זו ההרגשה בהתמזגות החברתית שלי = אבל גם זה מגיע לי.

החלטתי להוריד הילוך בהרבה דברים.
איך תוכלו לזרוק לי כמה טיפים להורדת הילוך וריכוך התכונה הזוויתית והבעייתית הזאת?
תודה

אצלנו, כל אחד יכול להוסיף עצה... גם מבלי להירשם!
אבל אנו ממליצים לך להירשם למערכת המייעצים
ההרשמה קצרה וללא שום תשלום.

אז, בשביל מה להירשם?

כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות

הוספת עצה ללא הרשמה

עצות הגולשים (4) כיצד להציג? מהאהודות מהפחות אהודות מהחדשות

  • בטעינה...

עוד ממדור "לימודים וסטודנטים"

חדשות במדור
אקראיות במדור

השאלות הנצפות היום במדור

היום
השבוע
החודש

עכשיו ב-AskPeople

עוררו עניין
חדשות