מרגישה כלום, כישלון. מאוכזבת כל כך. למה עולם העבודה שונא אימהות?

בת 26. אמא לקטן בן 9 חודשים.
עם בטן מלאה על עולם העבודה הזה
ידעתם שעולם העבודה שונא אימהות?
שמעדיף שנהיה קופאיות או מלצריות למרות שהשקענו ממיטב כספנו ללימודים אקדמיים?
זה עובד ככה.
קורות חיים- חוזרים טלפונית
ובשאלה לגבי זמינות לאחוז המשרה פשוט אומרים לך ״נבדוק ונחזור״ ולא... לא חוזרים.
או שאם במקרה הטוב הגעת לדבר פנים אל מול פנים עם בן אנוש. תמיד יעדיפו את הרווקות , את נטולות הילדים.
כמה אפשר לשמוע לא?
כל החברות שלי מהלימודים כבר מנוסות בתחום. ולמראיינות הטלפוניות יש תשובה אחת לומר: אין מה לעשות. העולם של משאבי אנוש נוקשה מבחינת שעות.
כן?
אין לכן אימהות בחברה? כולן וויתרו על התואר הנחשק?
פשוט מבאס מאכזב מרתיח!
בא לי כל כך לפתח את עצמי, לעבוד, ליישם מה שלמדתי בתואר, לתת מעצמי, להוכיח
אבל אף אחד לא משקיע בך כרטיס כניסה.
הגעתי למצב , שאני נוטה לחשוב שאולי לא הייתי צריכה להביא ילד לעולם לפני שאני מתברגת במקום עבודה.
ואני תוהה למה בכלל לחשוב ככה? למה להרגיש פספןס או החמצה רק כי בחרתי להקים בית בישראל?
כל מה שאני רוצה הוא לעבוד במקצוע שלי ולפרנס את הבית יחד עם בעלי בכבוד.
באמת כל כך משנה אם אסיים יום עבודה ב16:00 ולא ב17:00? באמת?
אם יש אנשי משאבי אנוש שקןראים את זה
תדעו בבקשה, שאימהות הן מגזר שדווקא שווה להשקיע ולשמר אותו בחברה.... אנחנו חייבות לפרנס, לרוב אנחנו נהיה הכי יציבות תעסוקתית מאשר צעירה שטסה לתאילנד וזנזיבר כל כמה חודשים
אנחנו רוצות לעבוד!!!
אנחנו לא רק אימהות. גם נשות קריירה...
מאוכזבת כל כך
מרגישה כישלון .