הפכתי להיות אחת מהילדים שאמא אמרה להתרחק מהם

אני מטומטמת. באמת שנמאס לי להיות הילדה הזאת,
יכל לצאת מני משהו טוב, הייתי תלמידה מצטיינת עד כיתה ה,
קראתי המון ספרים ויש לו השכלה גבוהה ויכולות כתיבה וחשיבה בוגרת.
אבל במקום להתרכז בדברים החשובים הפכתי להיות ערסית מגעילה.
כזאת שמשפילה ומעליבה אחרים ושמה זין על כולם חוץ מהחברים.
כזאת שמזלזלת. אני נגעלת מעצמי.
עישנתי, שתיתי (לבד, לא מלחץ חברתי או לעשות פוזות כי אף אחד לא ידע) אחרי תקופה הפסקתי ואז אחרי ככה חודשיים פתאום התחילו שמועות, ואיכס אני לא סובלת ערסים שמעשנים ומספרים לכולם ועושים את זה כדי לצאת חלק מהחברה או לא לצאת יאבשים ובגלל זה עשיתי את זה בשקט, לבד.
היום חצי מהשכבה יודעת שעישנתי תקופה די ארוכה,
המשפחה שלי יודעת.
אמא שלי פאקינג לא סומכת עליי באתי חזרה ממדורה עם חברים היא מתחילה עישנת עישנת? למרות שהבטחתי לה שאני מפסיקה כל עוד היא לא מספרת לאבא. והפסקתי.
אבל היא בכל זאת גילתה לו.
היא פאקינג חושבת שאני מעשנת סיגריות וגם סמים! זאת חשיבה ככ מעוותת אני לא מבינה איך היא לא יכלה לסמוך עליי ולהאמין לי פעם אחת בחיים המזדיינים האלה!
אני כישלון אחד גדול, אני שונאת את עצמי, את ההתנהגות, ההישגים הלימודיים, וכל דבר בי.
חברים שלי ואבא שלי הם היחדים שמרימים אותי למעלה ותומכים בי בכל מצב.
אני גיליתי לחברים שלי (אנחנו 7 חברים הכי טובים באמת עושים הכל ביחד מדברים על הכל) והם אלה שתמכו בי וגרמו לי להחליט להפסיק לעשן ועזרו לי גם.
אח שלי כל הזמן קורא לי נרקומנית, זונה, שרמוטה וכאלה.
והוא צודק. זה פוגע אבל הוא צודק.
הפכתי לזולה שמסתובבת עם ערסים שגדולים ממני בשנתיים ומחפשים רק סטוץ 0לא החברים שלי) ואני באמת לא מבינה מה נהיה ממני.
איך מילדה כזאת חכמה ומשכילה הפכתתי לערסית מפגרת עם ממוצע לא עובר בתעודה.
נמאס לי ובאמת כולם אומרים את תתגברי על זה, זה יעבור, צריך להתחיל בשינוי קטן. אבל הם לא מבינים שזה לא כזה קל ולא משנה מה אני עושה תמיד כולם מוצאים להגיד מה לא טוב במה שעשיתי. אני תלמידה מסומנת כל הזמן. תמיד סימנו אותי גם כשעליתי לכיתה ז ובאמת שהתחלתי הכי טוב שיש באתי חיובית אמרתי זהו הפעם אני עושה שינוי בלימודים ולא מקללת ומתחצפת. אבל סימנו אותי. כרגיל...
אני כבר שלושה חודשים אחרי שהפסקתי לעשן ובזמן האחרון הכל חרא לי וזה רק גורם לי לרצות לחזור לעשן לפעמים אני פותחת תארון לוקחת מלמעלנ את הקופסא ויושבת וחושבת אם כדאי לי או לא. כי כן, זה עזר לי. ואל תגידו שזה פסיכולוגית כי זה באמת עזר לי. ועכשיו זה התקוםה הזאת שככ בא לחזור לעשן ולהרגע אבל לא באלי לחזור לעשן שוב לא באלי שאם יראו אותי יתחילו לספר לכל השכבה, לא בא לי כל פעם ללכת לשדה שמאחורי הבית ולהדליק סיגריה. לא באלי.. בא לי לעוף מהבית הזה ומהבית ספר ולהתחיל את כל השנה מחדש להיות בפנימייה טובה ובבית ספר חדש, שאני אוכל להתחיל בטוב בלי רושם רע ובלי שאנינ אהיה מסומנת אבל לא מסכימים לי ואין לי כבר מושג מה לעשות. אני יודעת שעשיתי מלא מעשים דפוקים ואני מבינה אם יתחילו לכתוב פה דברים רעים אבל בבקשה תמנעו מלעשות את זה, זה לא עוזר בשיט לאף אחד פה ואני מבינה טוב מה עשיתי.
איך אני משתנה?
וסליחה על החפירה פשוט לא יוצא לי להציף ככה דברים.