כל כך סובלת להיות אישה ואין לזה פתרון אנושי מה לעשות עם המצב

קודם כל אני יפתח בזה שאני יגיד שאני מאוד נשית . מתלבשת ומטפחת את עצמי. לצערי לא כי אני מרגישה חיבור למין הביולוגי שלי אלא רק כי לא הגיוני שבחורה תראה כמו גבר גם אם היא ממש רצתה להיוולד בתור זכר. דבר שני אני יציין שאני לא לסבית ואני לא אומרת שיש בזה משהו רע חלילה, אם יש כאן משהי לסבית שנכנסה אז הכי בפרגון! אבל כן יש פער ורציני מאוד בין המין הביולוגי שלי ( נקבה ) למה שהייתי רוצה להיות ( זכר ) זה לא בלבול של גיל ההתבגרות ולא בלבול של סטודנטית שבתחילת חייה. מגיל קטן אפשר להגיד מכיתה א' - ב' התחלתי להרגיש בפער הזה ועד כדי כך שעברו לי מחשבות שאולי נולדתי עם שני איברי מין ( זכר ונקבה ) וההורים שלי שרצו בת בחורה העדיפו להסיר ממני את איבר המין הזכרי ולהשאיר אותי עם איבר מין נקבי ולגדל אותי כילדה. התחלתי גם באותו גיל לקרוא על זה ועל כל מה שקשור בפער בין המין הביולוגי למין שרוצים להיות משהו שלא טריוואלי בגיל הזה לעשות. לאט לאט שאולי נולדתי כבת ולא עם שני איברי מין ( למרות שיש כאלו מקרים ) אבל המשכתי להתפלל ליום שאני יקום בבוקר כבן ולא כבת.
אני שוב יציין שאפילו שאיך שזה נשמע מכאן שאני איזה בחורה גברית אז ממש לא אני שוב יציין שאם כל הפער הזה והרגש שלא תואם למין הביולוגי שלי אני ניראת ומתנהגת ומתלבשת ומטופחת כבחורה נשית. פשוט הסבל והמחשבות מלווים אותי יום יום. כיום אני בזוגיות עם גבר ( כן אני אוהבת גברים ) ואני מאוד אוהבת את הגבר שאיתי אבל זה לא מונע מהמצוקה הקשורה למין שלי להעלם. זה התחיל בכיתה א' - ב' ונמשך עד היום בגיל 23. זה כ"כ מציק לי והציק לי עד כדי כך שהייתי קטנה אז כשההורים לא היו בבית הייתי שמה כדור של נייר תועלת בתחתונים שיהיה כמו איבר מין זכרי. ( היום כמובן בגיל 23 אני לא עושה דברים כאלו ). אני מאוד מתעניינת בגברים עד כדי כך שאני מוצאת עצמי קוראת על איבר המין הגברי על רגשות של גברים אני מסתכלת בקטלוגים לבגדי גברים וכו וכו עכשיו יהיו כאלו שיגידו " ניראה לי את צריכה לעשות הפרדה בין משיכה לגברים לבין הרצון להיות בן " אז אני יענה " זה שאני מתעניינת ככה בגבריות זה כחלק וכסמפטום לרגשות שלי " וזה לא בא לידי ביטוי רק בזה אלא בהרבה דברים למשל אני נורא מקנא כשאני רואה תמונה של גבר שרירי עם קוביות, נורא מקנא למשל במאמן האישי שלי כל פעם שהוא מוריד חולצה אני בוהה לו בגוף כמו בחורה חרמנית... כשאני וחבר שלי עושים מה שאנחנו עושים בלילה אני נורא מקנא בו שיש לו את היכולת הזאת לחדור .. להכניס משהי להריון ( אני לא בהריון ) בקיצור אני יכולה מאוד לקנא בגברים...
ושוב אני לא מבולבלת ולא כלום זאת הרגשה שמלווה אותי יום יום מגיל קטן ואני נורא סובלת להיות בת.. סבל יומי.
רק אם נכנס לפה או נכנסה משהו או משהי שמרגישים כמוני הם יבינו כי ככה לקרוא את זה זה נשמע מוזר ומבולבל.
לאחרונה קראתי על ניתוחים לשינוי מין במיוחד על החלק של הבולבול.. ומלבד זה שראיתי שזה הליך מסובך וניתוח כואב ראיתי שבסוף נוצר בולבול קטן שאפילו לא יכול לחדור ובטח לא להכניס אישה להריון ואם רוצים לעשות אהבה עם משהי אז צריך לנפח אותו עם פרוטזה.. כמובן שזה לא סקסי בעייני ולא טבעי.... וכאן זה נורא שובר אותי.
אם הייתי יודעת שיש ניתוח לבולבול מספיק ארוך שיכול לחדור וניראה אמיתי הייתי שוקלת מאוד ברצינות לעשות את זה.. בנוגע לזה שהוא לא יכול לפלוט זרע..

לא בעיה כי גם ככה ניתוח כזה הייתי עושה רק אחרי שהייתי מביאה ילד או שניים ממני בתור אישה..
שגם כאן יש דילמה.. מה אני יהיה אמא? ופתאום יהפוך להיות אבא ? מצד שני לא הייתי רוצה לעשות תהליך כזה עכשיו? כי זה אומר לוותר על ילדים?
ומי בכלל תרצה אותי? האם זה ניראה בולבול אמיתי? האם משהי תרצה לשכב איתי?

אוף אני נורא סובלת מלהיות בת.. ואם מישהו חושב שזה מדליק אותי שלגבר יש משהו ארוך בין הרגליים והוא יכול לנעוץ אותו באישה ולהכניס אותה להריון זה לא מדליק אותי ובגלל זה בא לי להיות זכר ממש לא אלא זה עמוק יותר מכך..
זה פשוט נקרא לזה ככה נפש של גבר כלואה בגוף של אישה.
אשמח אם תעזרו לי אבל בבקשה אל תגידו לי את מבולבלת ולא כלום כי אני לא .. אמרתי זה תחושה של המון שנים שמעיקה עלי וזה מכיתה א' - ב'
עד היום שאני עם שמלה או עקב או משהו כל דבר נשי אני סובלת אני מרגישה כמו נפש של גבר שכלאו אותו בתוך עקבים ושמלה ואיפור וכו
קשה לי באמת גברים אני מקנא בכם!!
גם אם עכשיו תביאו לי את הגבר הכי לא סקסי אני יקנא בו על עצם היותו גבר
ולגבי החבר שלי הוא יודע מזה... בכל זאת יש בנינו אהבה הדדית ואנחנו ביחד מה גם שאני ממשיכה להתנהג ולהראות כמו בת . אבל הנפש פצועה בפנים אין שקט.