אמרתי לאמא שלי לשטוף ידיים ובתגובה ההורים שלי קראו לי מסכנה

שלום לכולם!

קוראים לי אליס (שם בדוי) ואני בת 19, אני חייבת לציין שבלי שום קשר למקרה הזה היחסים עם ההורים שלי די גרועים, אבל זאת דוגמא למשהו שקרה עכשיו ואולי אם תעזרו לי להתמודד איתו אני אדע להתמודד עם מקרים כאלה בעתיד...
אני ואמא שלי הכנו ביחד עוגה, באמצע היא עצרה שנייה לדבר בטלפון ואז חזרה והמשיכה ללוש את הבצק בלי לשטוף ידיים לפני (ובלי שום קשר לסטריליות טלפון זה הדבר הכי מלוכלך בערך שיש, כולם אומרים שצריך לשטוף ידיים לפני שנוגעים באוכל אם נוגעים בטלפון ...) ואז כשאמרתי לה שהיא צריכה לשטוף ידיים לפני שהיא ממשיכה לעבוד היא ואבא שלי התחילו לצעוק עליי!
ושיהיה ברור- אבא שלי לא היה חלק מהסיטואציה, הוא ישב בסלון וראה טלוויזיה. איכשהו כל פעם מחדש הוא מתחיל לצעוק עליי כשהוא אפילו לא נמצא בסיטואציה...
בקיצור, שניהם התחילו לצעוק עליי שאני ילדה מסכנה שזה מפריע לי ושאם ככה אני מתנהגת ומדברת לא יפה אז אולי כדאי שאני פשוט אפסיק לאכול בבית. ואז גם אבא שלי התחיל לצעוק עליי שכאילו אני לא נוגעת בטלפון ואז אוכלת- ואני תמיד שוטפת ידיים! וכשאמרתי לו את זה הוא התחיל לעשות פרצופים כמו ילד קטן של "איזה שטויות אני לא מאמין לך"... איך אני יכולה להתמודד עם זה?
אז פשוט עליתי לחדר תוך כדי שהם ממשיכים לצעוק עליי
אני אגיד שוב- ביקשתי מאמא שלי לשטוף ידיים. זהו. זה לא היה בטון מתחצף ולא שום דבר חוץ מבקשה תמימה...
מי צודק? אני באמת הגזמתי שאמרתי לה לשטוף ידיים או שהם טועים?

וכמו שאמרתי- זה לא מקרה יחיד. לפחות 3 פעמים בשבוע איכשהו אבא שלי מתחיל לצעוק עליי בלי שאני בכלל נמצאת לידו/מדברת איתו... אני יכולה להיות למעלה ולדבר עם אח שלי, אני יכולה להיות בחצר, לא משנה איפה אני נמצאת וכמה רחוקה אני ממנו, הוא פשוט יתחיל לצעוק עליי בלי שום קשר לסיטואציה ולמה שאני עושה!!!
אני כבר ניסיתי לדבר איתי על זה כמה פעמים, אבל למרות שאני עוד שנייה בת 20 הוא ממשיך להתנהג אליי כמו תינוקת, והוא אפילו אומר לי במילים האלה "את ילדה קטנה ברור שאת לא מבינה כלום גם אם את חושבת שאת מבינה". כבר ברחתי כמה פעמים מהבית בגללו כי באמת שהוא כבר מענה אותי נפשית... אני באמת לא יודעת מה לעשות... ולכן אני שואלת: הבעיה היא בי או בהם???