זמרת מתחילה. לא יכולה עם הלחץ להצטיין ולהיות הכי טובה, לפרוש?

היי לכולם,

אני שרה מאוד טוב, כל בית הספר מחזיק ממני ובכל טקס מבקשים ממני להופיע.
חשוב לציין שמגיל שש עד גיל עשר וחצי הייתי בחוג פיתוח קול, הופעתי באירופה והמון בארץ, יש לי המון גביעים, מדליות וגביעי הוקרה.

אבל לאחרונה אני מרגישה שזה קצת לוחץ עליי. ללמוד שירים ולהתכונן כל כך הרבה...
אני אוהבת לשיר לבד, בחדר, לשיר שירים שאני מחברת ולא דברים שמכתיבים לי. (אני לא אדם של מסגרות ולכן קשה לי שמחליטים בעבורי).
נמאס לי כבר מתגובות של ילדים רעים, שמחקים אותי בהפסקות, זה חונק ומציק ומאוד משפיע עליי.
כמובן שיש גם המון תגובות מפרגנות.
אבל אני צריכה להופיע עוד שבוע וחצי מול כל בית הספר עם שיר שאני לא טובה בו והמורה הכריחה אותי לשיר אותו.
אני צריכה להתחיל חזרות למסיבת סיום, לטקס יום הזיכרון שיתקיים מול 1000 איש.

אני לא יודעת מה לעשות כבר... מצד אחד- אני מאוד אהובה בקרב המורים רק בגלל זה (רוב הציונים שלי בינוניים), והמון מעריכים אותי, אבל מצד שני אני צריכה את השקט שלי, אני מטבעי ביישנית.

תמיד דחפו אותי להצלחה- אמא שלי, שכאשר בכיתה ב' גילו במבחני מחוננים בבית הספר שאני מחוננת פוטנציאלית , לקחה אותי ישר לשלב השני אבל לא עברתי אותו.
רק בגלל הלחץ שלה אני כיום כושלת במתמטיקה, גיאומטריה ואנגלית.

אני אוהבת לכתוב ולקרוא (מאוד אוהבת שפה ואני הכתובת לכל מי שרוצה לפרש מילה כלשהי), אבל מקבלת לא יותר מ50 במתמטיקה.

אנחנו לא מכונות אחרי הכל, אנחנו אנשים. הלחץ להצטיין מנסה להניע אותנו אבל לפעמים דווקא בגלל דברים שהכי קשים לנו אנחנו נשארים במקום...

מוסיקה היא כל חיי, אני נושמת וחיה מוסיקה, אבל מרגישה שהמקום בו אני נמצאת גורם לי לאי נוחות ולחץ...

תודה מראש לכולם!