עוברת לגור איתו אוטוטו, מפחדת שאני הולכת להתאכזב - מפונק ועצלן...

היי,
חבר שלי ואני עוברים לגור ביחד בעוד חודש.
הוא בחור מפונק נורא, גדל עם כפית זהב בפה, הכל קנו לו והכל עשו לו. אמא שלו פינקה ועדיין מפנקת אותו בצורה מוגזמת. בעיני זה מגיע ממנה כפיצוי על ילדות יחסית לא קלה שעבר עם המשפחה שלו, אבל בעיני זה לא מצדיק לגדל ילד על מצע צמר גפן.
בקיצור, אני הכי ההפך ממנו - מאוד עצמאית, עושה הכל בעצמי דואגת לעצמי ובאמת שיודעת להסתדר לבד בתחומים שבחורות אחרות לא ידעו ואני גם מודעת לזה שאני מאוד דומיננטית. חבר שלי זורק לי מדי פעם משפטים של 'את יודעת שאת הולכת לעבור לגור עם תינוק מגודל..' וכל מיני משפטים כאלה וכשאני מנסה לדבר איתו על זה ומנסה להבהיר לו שאני ממש לא מתכוונת להיות אמא שלו בבית, נשמע שהוא לא לוקח ברצינות מדי. זה מאוד מטריד אותי, אני מניחה שרק כשנעבור לגור ביחד באמת אוכל לדעת איך יהיה. אבל אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה, הוא עצלן ודחיין ובמקום להגיד שיעשה מאמצים לשנות את זה הוא אומר 'ככה אני תמיד הייתי ככה וזה כנראה לא ישתנה'. זה משפט שאני לא מסכימה איתו. כשבנאדם יוצר אנטיות לסביבה שלו בעיני זו נורה אדומה לעשות חושבים עם עצמך ולראות מה אפשר לשנות. בקיצור אני מוטרדת. אני לא יודעת איך עוד להתמודד עם זה. ניסיתי כבר מספר פעמים להעלות את הנושא אבל מן הסתם הוא לא משתף פעולה יותר מדי כי זה נושא שלא כיף לדבר עליו.
אני מפחדת שתוך חודשיים כשנעבור ביחד הכל פשוט יילך גרוע..
הייתם בסיטואציה דומה לשלי? יצא לכם לעבור עם בן זוג שציפיתם לרע מכל אבל בסוף הכל הסתדר? או להפך? אשמח לשמוע קצת מנסיונכם...