אני תלותית מאוד ולא מצליחה לדמיין את חיי בלעדיו, איך אני מתגברת על זה?

היי , אני בזוגיות כבר כשנתיים עם גבר המבוגר ממני ב 8 שנים לא אשקר בהתחלה לא אהבתי אותו ולא רציתי אבל עם הזמן באה האהבה ההרגל והתלותיות הוא ניהיה חלק מאוד גדול מהחיים שלי אני מדברת איתו כל יום וישנה כל יום פשוט בערך כל עולמי . נפרדנו לפני כן כיוון שהרגשתי צעירה מידי לחתונה והוא כבר רוצה חתונה וילדים (בכל זאת הוא בן 30) חזרתי אליו כי הרגשתי כל כך אומללה בלעדיו לא אכלתי לא זזתי רק בכיתי במיטה הרגשתי בנאדם חולה ... חזרנו מהצד שלי אני כתבתי לו שאני לא יכולה בלעדיו ורוצה להתחתן והכול .. בהתחלה הוא הרגיש חרטה על החזרה שלנו לקשר כיוון שהרגיש ששום דבר מהדברים שהפריעו לו לא השתנו בי נותרתי אותה בחורה מבולגנת ולא אימהית ... עבר חודשיים מאז שחזרנו ואני עצמי חודש לאחר החזרה חילחלו לי רגשות חרטה.. היחס שלו וחוסר הערכה לכל מה שאני עושה (אני גרה לבדי) ואני מבשלת לו וקונה כל פעם מצרכים בשבילו ומתאמצת לשנות את מה שמפריע לו הנקיון הבישולים הדאגות .. העובדה שהוא לא מבקש סליחה כשצריך ומחפש לחנך אותי תמיד.. לא שמעתי ממנו כמעט מילים טובות ואני מוצאת את עצמי אומרת לעצמי כמה מושפלת את תסתכלי על עצמך .. הבנאדם לא מכבד אותך ומוכן לוותר עלייך בהינף יד ואת עד כדאי כך מפחדת להשאר לבד בעולם הזה ,מפחד מהשברון לב הזה..והכי כואב אוהבת אותו כל כך . כבר לא יודעת מה לעשות איך לשנות את הכול להשאר ,לא להשאר... אני חושבת עליו במקום על עצמי.. דיברנו כבר המון וזה מרגיש שזה שיחה לקיר.