לאחר משבר אמון, כמה נוסחת האהבה חזקה כדי לבנות את האמון חזרה?

אנחנו שנה וחצי ביחד, עברנו לגור ביחד לא מזמן ככה שכמו כל זוג, הכל נהיה שקוף, לטוב ולרע.
בכל קשריי הרציניים וגם הלא רציניים, לא חשדתי, לא הבעתי חוסר אמונה.
לא חששתי בכלל, עד ש... היא שיקרה לי. בלי למצמץ. במשך שלוש פעמים שניסיתי בהן להוציא את האמת לאור, לתת לה הזדמנות לספר (בזמן שכבר גיליתי לבד את האמת) והיא בכל זאת השמיטה 90% מהאמת ובחרה להמשיך לשקר.

אז בפעם השלישית כבר הגיעו מים עד נפש. החלטתי לסחוט את כל האמת, וכך היה.
דמעות, בכי, התנצלויות בלתי פוסקות, רפיסויות, אפילו לא מעט ניסיונות לסובב אלי את הכדור ושאני הוא האשם בכך שהיא לא הרגישה בנוח לספר, לא ראתה צורך. אם רק הייתי פחות שיפוטי ויותר מתחשב... אז היא הייתה מספרת. (או אולי משקרת בעוד מליון דברים למעשה).

תמים אני לא. יודע דבר או שניים. אם בגלל כישלונותיי הרבים בחיי, אם בגלל מהלך החיים שעברתי.

ככה או ככה, החלטתי כן לתת לזה הזדמנות. בכל זאת, אוהב אותה, רוצה להאמין שהיא גם אוהבת. למרות שלהאמין? קשה לי.

אני באמת משתדל לפתח אמונה מחדש, למרות שיומיים אחרי כל הסיפור הנורא היא כבר לא הרגישה שהיא צריכה להוכיח כלום. חזרה לקחת אותי כמובן מאליו כנראה.

מצד אחד, אני יכול לקום וללכת. יש לי הרבה מה להפסיד, כבר התחלתי לבנות את חיי באיזור מגוריי החדש. כלכלית, לימודים, חברתית.

מצד שני, זה לא האגו, אלא הכבוד העצמי שלי. הוא פגוע. מעולם לא שיקרו לי, לא היה בכך צורך. אני אדם פתוח שמדבר על הדברים הכי ניבכיים שיכולים לעלות לראשכם. לא בנוי להסתרות, סודות, הרגשה של זוגיות בבועה.

אני רק יודע שאני מאוהב בה, מאמין שגם היא בי. השאלה כמה נוסחת האהבה חזקה כדי לבנות את האמון חזרה.

אשמח לא לשפוט יתר על המידה, השתדלתי גם להציג אותה באור חיובי עד כמה שניתן.

תודה רבה אנשים יקרים!