אימא שלי לא מוכנה להבין שאני רווק וכך זה ישאר...

אימא שלי לא מספיקה לחפור לי על זה שאני עומד למצוא מישהי, להתחתן ולהביא ילדים... כל דבר זה חפירה בפני עצמה. אם אני רוצה חתונה עם רב או אם הילדים יהיו יהודים וכדומה....
אני שואל איך להכין עוגה ובתמורה מקבל מתכון מפורט: "תמצא בחורה שיודעת להכין עוגה". שואל אם יש להם מזלגות מיותרים כי חסר לי בבית, מקבל תשובה שיש סט מזלגות ששומרים לי לאחרי החתונה. אני מספר על המקום שבו שכרתי דירה, מקבל שאלה לגבי גני ילדים בסביבה.

ועניין הוא שאני רווק. ולא מחפש מישהי כי זה כבר לא רלוונטי (הגעתי לגיל 30 ללא קשר זוגי אחד אפילו). אני עכשיו בשלבים של אירגון חיים ותודעה אישית לרמה שאני אהיה לבד. עברתי לגור בדירה משלי. אני מפרנס את עצמי, יוצא לבד, עושה טיולים בחו"ל לבד, הולך לעשות שופינג לבד, רואה סרטים לבד, מנקה את הבית לבד. נשמע קצת עצוב, אבל אני בדיוק רוצה שזה מ"עצוב" יהפוך ל"רגיל". זאת המטרה הבאה שלי.

כל החפירות של אימא שלי הם בגלל שהיא לא מוכנה להבין את האפשרות שאחד הבנים שלה יצא "לא יוצלח" מבחינת זוגיות. היא בטוחה ש"שחכתי" ואם היא תזכיר לי את זה כל שבועיים, אז אני פתאום אקפוץ ואגיד "רגע, רגע! בדיוק אני צריך בחורה!". בעיה היא שזה גורר אותי אחורה, לתקופה שבה חשבתי שאני יכול למצוא מישהי באמת, שניסיתי להתחיל עם בנות, ניסיתי דייטים כושלים (שברור שאימא שלי לא יודעת עליהם. רק חסר לי), כמה דיכאונות, עד שבסוף הבנתי שאין לי מה לחפש פה. אני לא רוצה עוד דיכאון. ודווקא בגלל זה אני לא רוצה לחזור לאותה תקופה אפלה. פתחתי עמוד חדש.

מה אני עושה עם אימא שלי? הרי היא מבינה באמת שזה סתם חלומות בהקיץ כל הסיפורים על הילדים שלי.