הי, אני בת 18, חיילת בתפקיד לא משמעותי בעליל. חיה במקום חדש לי לחלוטין. לבד.
עברתי לפני יותר משנה ולא הצלחתי להכיר אנשים בני גילי, וגם אם כן זה לא החזיק. אני מתוסכלת מהמצב החברתי שלי, הצבאי המשעמם שלי, הנפשי שלי.
אני כל הזמן מחזיקה את עצמי הבכי יושב אצלי בגרון ואני רוצה שכבר יצא. אני כבר בפגישות שבועיות עם הקב"ן (מיוזמתי) וזה לא מספיק.
אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי ולאן לפנות. יש לי כלכך הרבה על הראש ועל הלב ופגישה אחת לשבוע זה פשוט לא עושה את העבודה וגם אמרתי לו את זה )לקב"ן)... בקיצור.. נראה לי שזאת פשוט פריקה שאני מקווה שדרכה אני אקבל איזושהי תגובה שתעזור