תפסתי את אשתי בוגדת בי עם גבר בן 49!

שלום לכולם,

אני בן 36 נשוי (לא באושר) +2. לפני כחודשים, ביום הנישואין ה9 גיליתי שאישתי בוגדת בי עם גבר בן 49.

במהלך החודשיים הלכנו לטיפול זוגי שבנתיים לא מניב אפילו פרי אחד, תחילה נפגעתי קשות והיתי בטראמה רגישית לא יכלתי להתקרב אליה לא לדבר לא לנשק ובטח שלא לבוא במגע פיזי. למעט רגעים שהיו קשים שבהם התחבקנו ובכינו יחדיו. במהלך התקופה היא פנתה אליי ואמרה שאני מרחיק אותה ממני ושאין לה יותר מה להגיד, ושהיא מצטערת ומבולבלת ולא מזהה את עצמה בראי, וכ"ו... אבל עדין אומרת לי שהיא שבורת לב חצי אחד שייך למאהב והחצי השני למשפחה (קרי לילדים ולי) אם כי אני שואל את עצמי כמה עוד נשאר מהאהבה שלנו?

תנאי בסיסי להמשך קיומנו (כמשפחה) הוא התנתקות שלה מימנו! כיום היא אומרת היא לא בקשר איתו (טלפוני, מייל, או פגישות) אבל לא יודעת מה יהיה כאשר הוא יחזור לביקור מחו"ל במהלך השנה.

במהלך השבוע האחרון הבנתי שהשאלות שאני צריך לשאול הם לא: מדוע? למה? והאם אני אשם? אלה הבנתי שיש לה בעיה כלשהיא, מצוקה, קשה לה ("אין ילד רע יש ילד שרע לו"), השגרה השוחקת, הילדים העבודה, נקיונות, סידורים, חוסר הזמן האיכותי ביננו, וכ"ו (חשוב לי להדגיש שאני מאוד פעיל בתחומים הלו ועוזר המון) לעומת החביות הנעימות של סקס עם מישהו זר, הרפתקנאות, סקרנות, רומנטיקה, איך אומרים "מים גנובים המתקו".ועכשיו אני צריך להיות לידה (למרות שאני פגוע, עצוב, מאוכזב) אז אני מנסה ליזום שיחות, חיבוקים, פרחים, סקס, וכ"ו כדי לכבוש אותה שוב, ובעיקר להאמין לה, שדרך הגב היא לא יוזמת בשום דבר.
בעוד 10 שנים לה ישאר זיכרון נפלא ואילו לי ישארו תחושות האכזבה והייסורים (במהלך כל החיים).

מצחיק איך זה שהפגוע צריך לאסוף כוחות ולטפל בפוגע.
חשוב לי להדגיש אני אוהב את הילדים שלי ואת אישתי למרות המעשה, והיא הבהירה בפני שהגבר הזה הוא מאהב ושאין לה כל כוונה לחיות איתו או שהוא יגדל את הילדים שלנו, מה שמוביל אותי לשאלות: האם אני בררת מחדל? האם אני מנוצל? אני לא יודע מה לעשות? האם יש צורך בלהיות פרודים? האם הגעגועים יעזרו? או שאולי רק יחזקו את הפרדה?

אני מבין עכשיו שהחיים המשותפים שלנו תלויים רק בה. כאשר התרחקתי ממנה אז היא בקשה את הקרבה וכאשר אני מתקרב אליה אז נעים לנו אבל היא אומרת שהיא אוהבת אותו.... אני כבר לא יודע מה לעשות.... זה גדולי עליי.