מיואשת ומאוכזבת מעצמי, הרסתי לעצמי את תקופת הנעורים

בת 16 , כיתה י.
תמיד הייתי ילדה מלאה .
בחופש הגדול של כיתה ז ירדתי 15 קילו כי הרעבתי את עצמי. הגעתי לאנורקסיה הייתי בטיפולים פסיכולוגיים וכו׳ ויצאתי מזה. עד סוף כיתה ט הכל היה בסדר ובכיתה ט התחלתי לעלות במשקל . בחופש הגדול לאחר סיום כיתה ט (שנה שעברה) התחלתי להקיא ובאותו הזמן התחילו להיות לי התקפי זלילה . אני לא יודעת להסביר את זה אבל אני יכולה לאכול כמויות מטורפות של אוכל ולא תעניין אותי התוצאה כלומר אני לא אחשוב על ההשלכות בכלל ואחר כך שמתפוצצת לי הבטן ואני לא יכולה לזוז אני מרגישה רגשות אשם ומקיאה מה שלא עוזר לי בכלל כי במקום להרזות אני רק הולכת ומשמינה.
אני לא יכולה לאכול מסודר , ניסיתי. אני עושה ספורט אני בחוג ואני רצה ועושה אופני כושר.
אבל לא מצליחה לאכול מסודר אני כל הזמן רעבה
לא משנה כמה מים אני שותה וכמה ירקות אני אוכלת.
אני מרגישה חסרת אונים, כלום לא יכול לעזור לי יותר .
מישהו או מישהי היו פעם במצב שלי ומבינים אותי ?
איך יוצאים מזה ? אני עליתי כל כך הרבה ! אפילו הרעבה זה לא אופציה כי הרעב אצלי תמידי . 1.70
שוקלת 78
אני לא מבינה איך הגעתי למצב הזה שאני מרגישה חסרת אונים , אני כל כך רוצה ללכת לים עם החברות שלי או לאילת אבל אני ל יכולה הגוף שלי מגעיל , מדלדל
אני הרסתי לעצמי את השנים הכי יפות . לא חוויתי כלום בגיל של הנעורים בגלל המשקל וזהו עוד 4 שנים אני כבר בת עשרים . הרסתי לעצמי את תקופת הנעורים , יש עוד זמן לתקן ? מה לעשות ? בבקשה תעזרו לי