אני חושב שהתאהבתי בחניכה שלי, מה לעשות? מבולבל...

אוקיי אז ככה. אני מדריך באחת העמותות שיש בארץ. שאני לא אפרסם את שמה. אנו נפגשים פעמיים בשבוע. במהלך השנה יצרתי קשר מיוחד אם אחת החניכות . קשר יותר אינטימי מה שנקרה. בהתחלה זה באמת היה קשר רגיל . זאת אומרת. כן היה את המשהו שמעבר אבל לא לקחתי את זה לכיוון הזה. אלה זה היה קשר של חיבור. עזרתי לה בדברים מסויימים. ייעצתי לה. לוויתי אותה. מי שהדריך נוער בוודאי יודע ומבין על מה אני מדבר. ואז...לאחרונה. הדברים התחילו להתקדם טיפה . זה כבר הגיע למצב שבסוף כל פעילות הייתי מקפיץ אותה הביתה והיינו יושבים שעות באוטו ומדברים. מדברים בטלפון. השיחות הפכו להיות יותר אינטימיות.(לא בקטע מיני...) אלה בקטע אישי. על דברים יותר אישיים. הרגשתי שקורה כאן משהו מעבר לחברות טובה. יש לציין שהיא בחורה דתייה שבחלק מן השיחות שלנו הבנתי שהיא מחפשת בחור דתי. אבל אם הזמן שמתי לב שיש משהו בנינו. הרגשתי שקורה משהו. שזה לא סתם. יש בנינו כימיה טובה. והבנה הדדית. ואני מרגיש שזה כן יכול לעבוד. ניסיתי לקדם את זה טיפה והצעתי לה עזרה באיזה משהו שזה הצריך מפגשים ספורים במהלך השבוע בשביל זה. ולהפתעתי היא הסכימה ואפילו נראתה זוהרת ומאושרת מכך שהצעתי לה את זה. עוד סימן שהיה פה משהו. יום למחרת נפגשנו. אבל....פה אבל הגדול...היא הציעה שגם חברה שלה תצטרף. שגם חברה שלה חניכה שלי בעמותה. הסכמתי לא הייתה לי בעיה. הכל היה בסדר. בסוף הפגישה איתם הקפצתי אותה הביתה ופה הכל השתנה. מאז היא התחילה להתנהג מוזר. מרגיש באיזשהו מקום שהיא מתחמקת מימני. אם זה בכך שאני כל הזמן מציע להיפגש שוב ולעזור לה באותו הנושא והיא מתחמקת. או שנמנעת מלהגיב. ובעוד כמה פרטים קטנים. שוב . זה הכל השערות שלי. ואין לי באמת מושג מה היא מרגישה. יכול להיות שאין לה אליי שוב דבר. ויכול להיות שכן והיא חוששת. לא יודע. מה בכלל אני אמור לעשות במצב הזה? אני רק יודע דבר אחד. היא לא יוצאת לי מהראש ! מה כדאי לי לעשות? חשבתי על לספר לה. אבל איך? אני מרגיש אבוד. אחרי הכל היא "חניכה" שלי .למרות שאני חושב שאם פיתחנו קשר כזה מיוחד ואכן יש משהו אבל מזה משנה חניכה מדריך. דרך אגב היא מעל 18 אם שאלתם את עצמכם. בקיצור...מה לעשות? לספר? לא לספר? להמשיך הלאה..? למה אתם חושבים שהיא מתחמקת? אם בכלל...אולי זה בראש שלי. הצילו...!