חברה? או נצלנית? הרווחה צודקים? אני באמת תמימה?

החברה הכי טובה שלי (יובל- שם בדוי) היא גרה בשכונת מצוקה בעיר שלי וכולם יודעים את זה, אבל זה לא מה שמשנה לי. לפני כמה זמן אמא שלה התקשרה לאמא שלי וביקשה ממנה 1000 שקל בשביל לקנות אוכל ליום שישי, אמא שלי רצתה לתת לה אבל קודם התקשרה לרווחה לבדוק אולי שם יוכלו לעזור לה יותר ממה שאנחנו יכולים, היא התקשרה ושם אמרו לה שממש לא צריך לעזור למשפחה הזאת ושאלו אותה איך היא מכירה אותם? והיא צריכה להתרחק מהמשפחה הזאת כמה שיותר מהר ושהבת שלה לא תלך לשם יותר בחיים! זה מה שאמא שלי אמרה והיא לא סיפרה לי אם אמרו למה..? ומאז היא לא נותנת לי ללכת אליה יותר והיא החברה הכי טובה שלי ומצד אחד אני מבינה אותה אבל עדין אמרו לא להתקרב למשפחה, זה לא אומר שהילדה גם כמו המשפחה..
בתור חברות טובות תמיד אנחנו מחליפות בגדים כשצריך, ותמיד תמיד הייתי מביאה לה כל מה שהיא צריכה לבנים, חולצות, מכנסיים, נעליים ותכשיטים.. ותמיד כשהייתי צריכה איזה גינס (שהוא שלי!) לאירוע או איזה משהו היא לא תחזיר לי כאילו אני מבקשת ממנה כבר המון זמן להביא לי אותם לבית הספר והיא מחזירה לי רק פעם בשנה וזה כבר ניהיה מעצבן כי היא אומרת שהיא ״שוכחת״ והיא לא כי אני מזכירה לה טוב טוב כל הערב ובבוקר! אז היא לא שוכחת אבל מצד שני כואב לי עליה באמת ואני רוצה לעזור לה בכל דבר אפילו אבל באמת שתראה שאם נותנים לה היא יכולה להחזיר אבל דיברתי איתה כבר מיליון פעם וזה לא עוזר וזה באמת ניהיה מגעיל פעם היא ביקשה ממני את המחליק (ישלי תלתלים ואני בחיים לא יוצאת מהבית בלי מחליק) והבאתי לה אותו כי היה לה אירוע.. וכמובן כשאמרתי לה שתחזיר לקח לה שנה ואחרי שהחזירה מסתבר שהיא קילקלה אותו.. אם הוא לא היה מתקלקל היא לא היתה מחזירה.. באמת שאני לא יודעת מה לעשות? איך לדבר איתה? אני לא סומכת עליה כבר.. ואל תגידו לי לא להביא לה יותר בגדים, כי אני הפסקתי אבל יש המון בגדים שאצלה המון! כי זה כבר לא רק הבגדים זה העיקרון!.