עברנו לארהב לפני חצי שנה, ההורים הולכים להתגרש, לא יכולה להתמודד עם זה יותר

היי אסק פיפול
יש מצב שקראתם פעמים שאלה שלי על זה שעברתי לארהב וקשה לי ובלה בלה בלה
זה מדהים איך תוך מספר חודשים דברים משתנים.
מאז שאני וההורים עברנו לפה בערך לפני חצי שנה , הם רבו הרבה , זאת אומרת עדיין. לפני שבועיים אמא שלי חזרה לפה אחרי חודש בארץ בגלל שסבתא שלי חולה בסרטן שוב. אמא שלי ואני לא הכי מחוברות, אנחנו שונות ואני נגד רוב הדעות שלה. היא בן אדם קר, עקשן וגזעני ונוגד את כל מה שאני חושבת. בכמה שנים האחרונות אני והיא רבנו הרבה בעקבות הפרעות אכילה שהיו לי. היא פותרת את הכל בצעקות וריבים. אמא שלי לא עבדה בארץ כבר כמה שנים.
אבא שלי לעומת זאת מחוברים מאוד, הוא בן אדם שאני מעריצה ולוקחת ממנו דוגמא ומתייעצת בהכל כמעט. עברנו לפני חצש שנה בערך בגלל העבודה של אבא שלי לארהב. שנאתי את זה בהתחלה מאוד, המנטליות, האנשים, השפה הכל כל כך שונה וזר לי. אפילו כשהייתי עם היהודים זה היה שונה. בחודש - חודשיים האחרונים אשכרה קלטתי שאני בארהב ושאני הולכת להיות פה עוד שנים ואני חייבת לשרוד ולהתרגל. אז התחלתי לפתח קשרים עם אנשים, לדבר, לנסות להבין, גם עם קושי השפה, להעריך את המפגשים עם היהודים ולמרות שהם מתפללים שם ולמרות שהם לא מבינים כמעט שום מילה מהתפילה אז לאט לאט כיבדתי את זה והבנתי כי זה הדבר היחיד היהודי שהם יעשו בחיים שלהם. יצרתי קשרים, התחלתי את החיים מדף חדש. והנה רק שבועיים אמא שלי פה חזרה מהארץ והיא ואבא שלי רבים כל יום. כשהייתי עם אבא שלי לבד גיליתי שהוא בוגד באמא שלי אבל לא יודעת עד כמה זה עמוק.
הם מדברים על גירושים, זאת אומרת אבא שלי. אני רצה להישאר בארהב. כבר תיכננתי ללכת לקולג פה ואז לצבא, וללמוד ספרדית עם החברות ההיספניות ולסיים עם תעודת תיכון אמריקאי. עכשיו כאן אני צריכה לבחור להישאר פה או לחזור לארץ? בחרתי אני נשארת פה. אבל אז צצה עוד בעיה. אמא שלי לא יודעת אנגלית ( במקור הם עלו מרוסיה לפני 20 שנה בערך), אם נגיד שאמא לא תחיה איתי ועם אבא, היא לא תוכל להתקיים, כי אין לה אנגלית, אז אין לה עבודה , וגם אם היא תעבוד בסופר או משהו זה לא מספיק משכורת בשביל להחזיק דירה או בית לשכירות ומכונית ( פה בלי מכונית אי אפשר.)
אז כדי שאמא תוכל להחזיק את עצמה, היא תצטרך לחזור לארץ, עכשיו עוד בעיה. אמא שלי לא מוכנה לעזוב אותי. אם היא תחזור לארץ אני אחזור איתה. היא לא מוכנה לשמוע שום דבר בנוגע לזה שאני לא אזשאר איתה בקטע שאני החיים שלה והבן אדם היחיד בחייה וזה. אמא שלי אומרת שהיא לא עוזבת אותי, ובגלל שאני אומרת ככה זה כאילו אני מוותרת עליה. אני לא מוותרת עליה ,אני פשוט לא בוחרת בחינוך שלי ובעתיד טוב יותר בשבילי.
היא אומרת שאני הבן אדם הכי חשוב לה בחיים ושהיא לא מוכנה להיות בלעדיי. למרות שאני אלך לצבא או לקולג ואני לא אראה אתה ובמיוחד לא אדבר איתה כל יום.
זאת אומרת שהם אפילו לא נותנים לי אפשרות לבחור. אבל הם כן רוצים שאני אסיים תיכון והכי רוצים את הטוב בשבילי, אז אני בוחרת את הטוב בשבילי השכלה ואז את זה הם אפילו לא נתנים לי לבחור.
אם אני חוזרת לארץ אני חוזרת לחיפה איפה שסבא וסבתא שלי גרים, אני לא נגד חיפה אני פשוט גדלתי ברמת גן וכל החיים שלי הם ברמת גן, אני גם יודעת לאיזה תיכון ללכת ברמת גן והכל. עכשיו גם אם אני אחזור לארץ עם אמא שלי,אני והיא נריב הרבה, ואני לא רוצה ככה, מצד שני אם אני אלך איתה זה רק בשביל לא לפגוע בה. בחודש שהיא לא הייתה פה היה סבבה ובלי לחץ ובלי עצבים. ברור שתהיה לי אפשרות לחזור לארהב בגלל אבא שלי והויזה שיש לי לעוד 2.5 שנים ואני אוכל להעריך אותה כנראה. אם אני אשאר פה אז אני מפחדת שאבא שלי יזניח אותי כמו שהוא הזניח את אמא שלי, למרות שזה לא בדיוק היה ככה כשאמא לא הייתה פה.
אם אני ארצה לחזור לאבא שלי אחרי שאני אחזור לישראל זה יהי מעצבן כי פה יש קטע של credit וכל שיעור זה קרדיט ואם אני ארצה לחזור אני אצטרך לעשות הכל מחדש, לקחת שיעורים במחשב וללמוד בשיעורי קיץ שזה ממש ממש ממש קשה כי לומדים בחודש את מה שלומדים כל השנה, זאת אומרת 5 שעות של מתמטיקה או מדעים וזה נורא. פיתרון אחר לגירושים אין. זו כבר פעם חמישית בכל ה16 שנים שהם חיים ביחד שככה זה קורה ומגיע למצב. ולאבא שלי פשוט נמאס, כמה אפשר לריב? לא מגיע לאנשים להיות מאושרים ולחיות בשקט? זה מה שאבא שלי רוצה, אמא חושבת שהוא החליט לפרק את המשפחה. ומה אני רוצה? שיעזבו אותי בשקט וייתנו לי לסיים תיכון פה ולהחליט לעצמי לאן אני רוצה ללכת. ולפי חוקי ישראל, מגיל 14 אני יכולה להחליט לבד עם מי להיות.
אמא שלי לא מסכימה לי להחליט בדיוק, לפי מה שהבנתי כבר היא לא בדיוק מודעת לזה שאבא שלי רוצה להתגרש, מסתבר שאבא שלי בגד באמא שלי כבר לפני 6 שנים ( זה היה כיתה ב, ואבא שלי לא היה איתי, זאת אומרת בקושי.
שמתי לב שגם מאז שאמא שלי חזרה היא התחילה להיוץ יותר נחמדה ותלוי בי וזה מציק לי באזיה מקום כי כשאני הייתי צריכה אותה, היא לא הייתה שם היא הייתה קרה ורבה איתי על שטויות, ועכשיו כשאני כבר מתמודדת עם הכל לבד ומצליחה היא שם בשבילי, זה מזוייף לי ומציק לי. אם ההורים שלי מתגרשים אמא שלי לא יכולה להישאר כי הויזה שלה תתבטל.
אני רוצה להישאר פה, בארהב, ללכת לקולג ולאולי לחזור לישראל, ואני רוצה לקבל אזרחות אמריקאית. יש לי פה כבר חברים, קשרים, ציונים ממש ממש טובים, רעיונות לעיד ולקולגים, אני לא רוצה להתחיל הכל מחדש, כבר התחלתי הכל מחדש פה. אני יודעת שיהיה לי יותר טוב עם אבא שלי, כי יהיה הרבה פחות לחוץ ויותר רגוע ואני אהיה רוב הזמן לבד ( כמו בארץ כי ההורים שלי עבדו כל היום, אבל אני יכולה לעשות כבר רישון, ואוכל להיפגש עם חברות ) אבל אני מפחדת שהוא יזניח אותי כי הוא כל הזמן בעבודה.
אני מבולבלת מאוד, מאוד מאוד מאוד, מצד אחד יש לי בחירה, אבל מצד שני אין לי.
מה לעשות? יש לכם רעיונות ? איך לדבר עם ההורים? איך להסביר להם חשייתנו לי להישאר פה בלי הדרמה של הארץ והכסף? הייתם חוזרים לארץ או נשארים בארהב? אמא או אבא ?