מאז שאני ילדה אני רגילה לפרוש ועכשיו לא יודעת איך להתמודד בהתלבטות שלי,מה לעשות?

בבקשה לא לפרסם באתרים נוספים-

מאז שאני ילדה אני רגילה לפרוש כשקשה,
כשלא הסתדרתי בבתי הספר- עברתי,
כשלא אהבתי את החוגים- פרשתי.
כשנהיה לי קשה בזוגיות- נפרדתי.

התחלתי תואר לפני שנתיים בתחום שקשור למדעי הרוח/ההתנהגות. התחום הרגיש לי לא פרקטי ולכן עזבתי.

בתחילת השנה התחלתי לימודים לפני תואר בהנדסת תוכנה,
תחום שונה ממני וסביר להניח שלא כל כך הבנתי לאן אני נכנסת.

מאוד קשה לי להבין חלק גדול מהחומר כשהלימודים כל כך אינטנסיבים,
אני לומדת המון, 5 ימים בשבוע. יש לי מבחנים עוד שנייה ואין מספיק זמן פנוי ללמוד אליהם והאמת היא שאני לא חושבת שאעבור.

לא יודעת אם זה עוד פעם החלק שבי שפורש מכל דבר או שזאת פשוט מחשבה ריאלית לגבי היכולות שלי מבחינה לימודית.

חשבתי לעבור ללימודים בהנדסת תעשייה וניהול, שזה יחסית יותר ׳קל׳ אבל גם קשה.
הבעיה היא שאני מפחדת שזה תואר שגם כן כללי מידי ולא מספיק מקצוע.

יש לי אפשרות להיכנס דרך מלגה מסוימת (אם אעבור אותה) לתואר בבינתחומי בכלכלה
ואני מאוד מתלבטת אם עדיף לעבור לזה, פשוט כי זה גם יהיה מקצוע (כלכלנית), ואולי בלימודים האלו אוכל איכשהו לעמוד.

אשקר אם אגיד שמשהו מזה זה החלום הגדול שלי,
אני כן אוהבת מתמטיקה (למרות שקצת מתקשה) ובעיקרון אם כבר לעבוד- אז לפחות שיהיה במקצוע שייתן לי פרנסה טובה +.

כל הזמן אומרים לי ״תחשבי מה את אוהבת״ ואין יותר מידי מה לחשוב.
אני אוהבת לטייל ולנוח, ממש לא לעבוד. ואין שום תואר שבאמת מעניין אותי. מבחינתי לא לעבוד בכלל בעתיד שלי.. אבל זה לא באמת אפשרי להרוויח מבלי לעבוד ומבלי תואר טוב.

מתלבטת מה לעשות לגמרי,
כי אם לא אתקבל ללימודים עכשיו זה יהיה נורא קשה.
אם אחכה לתואר בכלכלה זה יהיה רק בשנה הבאה, מה שאומר שאתחיל רק בגיל 25. שזה גם מבאס.
ואני בלי פסיכומטרי ועם בגרות מאוד בסיסית.

מבאס אותי שבסוף בזבזתי כל כך הרבה זמן וכסף ואולי בכלל לא אתקבל ללימודים/ אצטרך לדחות בשנה ולהתחיל בגיל מאוחר.
אני יודעת שזה פוסט מבולבל, ניסיתי לתמצת קצת את המחשבות שלי בזמן האחרון.

מה הייתם עושים במקומי?