נשארתי לבד בעולם, לפעמים מתפלל לאלוהים שאני לא אקום מהשינה

שלום תודה מראש לכל מי שהולך לקרוא ולתת עצה.
אז ככה אני בן 22 והשנה וחצי האחרונות הם השנים הכי גרועות בחיים שלי זה כבר הפך להיות מעבר למשהו שבן אדם יכול לסבול.
הכל התחיל שנפרדתי מחברה שלי כל החברים כבר התרחקו ממני כי הדבר היחיד שעניין אותי היה חברה שלי והייתי איתה כל היום.
שנפרדנו ניסיתי לחזור ולהתקרב לחברים שלי וזה לא חזר להיות כמו שהיה אני מתקשר אליהם הם לא תמיד עונים הם קובעים ללכת לטיולים בילויים בלי להגיד לי אם אני מדבר עם חבר בסופ"ש ואומר לו שנקבע לעשות משהו פתאום אחרי כמה שעות אני רואה בפייסבוק שהם יצאו בלעדיי.
לפני 10 חודשים הם נסעו לדרום אמריקה ואני נשארתי בבית לא היה לי חבר אחד אפילו שיכלתי לצאת איתו מהבית ככה שסדר היום שלי היה עבודה בית כל יום ובסופ"ש הייתי רק בבית. שהם חזרו לפני 4 חודשים התחלתי לצאת איתם קצת חשבתי שאני מתחיל לצאת קצת מהתקופה הזאת שאני יכיר איזה מישהי אבל פתאום הכל חזר להיות כמו מלפני כן הם הכירו חברות וחברים חדשים מדרום אמריקה ואני נשארתי כרגיל לבד אני ככה במשך שנה וחצי וזה לא משתנה ואני לא רואה את זה משתנה בזמן הקרוב.יש להגיד שאני עובד בעבודה שרובם שם אנשים מבוגרים נשואים וכאלה ואין שם בנות שיכול להיות לי קשר איתם גם הם מבוגרות ממני ברבה.
אנשים בעבודה חושבים שאני מלא בבחורות וחברים הם תמיד אומרות לי שאני חתיך וגם במשפחה חושבים ככה אבל הם לא יודעים מה שעובר עליי וכמה שאני מרגיש בודד בחיים.
ההורים שלי כל הזמן מדברים בינם לבין עצמם שאיך זה שאני ככה נראה טוב כולה בן 22 וכל היום בבית ולא יוצא.
אני לפעמים מתפלל לאלוהים שאני לא יקום מהשינה אני חושב שזה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לי.