אבא שלי נפטר כשהייתי בת 6, אמא מוכנה להמשיך הלאה, אני לא...

אבא שלי נפטר כשהייתי בת 6.
מאז, אמא שלי לא הייתה בזוגיות (שאני לפחות מודעת אליה).
בשנתיים- שלוש האחרונות, אמא שלי תמיד שואלת שאלות כמו "מה דעתך אם אני אתחתן?". ותמיד, מאז שהיא שאלה אותי בפעם הראשונה, עניתי לה "לא" חד משמעית.
לפני כמה שבועות היא אמרה שהיא רוצה להתחיל לפתח זוגיות. אני התחלתי לבכות ולצרוח וברחתי ופשוט שעות לא הסכמתי לה להתקרב אלי.
אני מרגישה אגואיסטית, כי מסביבי יש המון ילדות כמוני עם אמא אלמנה או גרושה, שהמשיכו הלאה, והאם התחתנה מחדש, ואפילו הביאה ילדים נוספים.
אני לא יכולה. אני מרגישה שזה פוגע באבא שלי. אתם יכולים לומר ש"הוא היה מאושר לראות שאתן התגברתן", אבל אני פשוט מרגישה מזעזע בגלל זה. זה כמו וובקינז. מתה החיה הוירטואלית? קונה חדשה (כן, דימוי טיפה מטומטם). אני מרגישה שזה כ"כ מלאכותי, שאבא שלי היה כמו סתם מישהו שאפשר להחליף תוך שניה. זה לא מגיע לו להיות כזה. אני מרגישה שהכבוד אחרי המוות שלו יהיה מחולל אם היא תתחתן שוב.
מה לעשות? אני מרגישה אגואיסטית כל כך...
יש קבוצת תמיכה? משהו? בבקשה תעזרו לי...):