במשפחה שלי לא מביעים רגשות, אהבה וחמימות... איך שמים לזה סוף?

במשפחה שלי לא מביעים חיבה,לא אהבה,אפילו לא סתם מילה טובה..פשוט-כלום..נאדה.
אני יכולה לחזור מהבית ספר ואמא שלי תשאל אותי מה קורה..אבל היא כ"כ עסוקה בדברים שלה שאפילו אם אני לא אענה היא לא תשים לב..
מפריע לי שלא מביעים אצלנו רגשות,לא כלום..כאילו כולם כאלה קשוחים וזה כ"כ לא אופייני ,בעיקר שאני ממשפחה מרוקאית שלמה..הידועים בד"כ כמשפחות חמימות שכל הזמן מביעים אהבה וחום. אצלנו בדיוק ההפך.
כשאחי חוזר מהצבא ואני שואלת אותו מה קורה ,הוא עונה :"בסדר,מה את רוצה"?
מה ישלו? ..שיענה כמו בנאדם,הרי אני זאת ששואלת לשלומו. למה להיות כזה קשוח ולא לתת יחס ,אפילו הקטן ביותר..
אני שומעת את חברות שלי מדברות בפלאפון עם אמא שלהן או עם אחד מהאחים שלהם וכל השיחה זה "מאמי" "אוהבת אותך" "מתגעגעת".. כל הזמן מספרות שהאח הזה הוא הכי מושלם שיש ושאמא שלהם כזאת זורמת ועשתה כך וכך..
זה לא בא להם בקטע תינוקי אלא באמת מתוך חיבה ואהבה כלפיהם..
אצלי המצב בדייוק הפוך-הם אצלי בעדיפות אחרונה ומעולם לא אמרתי או שמעתי את אמא שלי אומרת לי :"אני אוהבת אותך"..שלא נדבר על חיבוק-כ"כ הרבה זמן שלא קיבלתי ממנה ! .. (עם אחים שלי מעולם לא התחבקתי)
שלא תבינו אותי לא נכון..אמא שלי והמשפחה שלי אוהבים אותי.אני לא חושבת שלא..פשוט לא מביעים את זה .
אולי זה מרגיש להם תינוקי..או שזה פשוט מביך אותם.
יצא לי לחשוב על מה שיהיה בעתיד..כל אחד מאיתנו יתחתן,יקים משפחה משלו ויהיה לנו בעז"ה ילדים-האם ניפגש בכלל? נצחק? נדבר? נזמין אחד את השני? ..אין לי איתם בכלל חוויות משותפות!!!
אני רוצה שינוי אבל מצד שני אני בטוחה שתגידו שאני זו שצריכה להתחיל אותו..להתחיל לספר לאמא על מה שמפריע,להתעניין... אז זהו,שאני כ"כ לא רוצה להתחיל את זה.זה פשוט פאדיחה!! יחשבו שאני צריכה להתאשפז או משהו..כי זה פשוט כ"כ לא אנחנו שזה -לא!! (רק מי שחיי במשפחה שלי יוכל להבין למה אני מתכוונת)
אני לא מסוגלת לבוא לאמא שלי ביציאה :"הי אימושש".. חח אין מצב שבעולם!!

דבר אחד אני יודעת- שלי יהיה את ההפף הגמור!!
כשהילד/הילדה שלי יחזרו מבית הספר-ברור לי שאני יתפנה מהעיסוקים שלי ויתעניין.
ברור לי שאני יאמר להם כל הזמן כמה אני אוהבת אותם ומשוגעת עלייהם.שהם החיים שלי וכל העולם בשבילי.
אני פשוט יודעת כמה לפעמים זה חסר..
מה אתם מציעים?!