המשפחה תמיד מזלזלת בי, רוצה להתרחק מהם

טוב אז אני באה ממשפחה שבה אני הבת הכי צעירה, יש לי שני אחים גדולים (שניהם נשואים עם ילדים) ואני גרה לבד עם ההורים.
סיימתי כיתה יב' לפני מספר חודשים ובעוד חודשיים אני מתגייסת.
בכללי בחיים שלי אני נורא אופטימית קלילה וכיפית, יש לי הרבה חברים שאני נפגשת איתם כל יום והם בערך מה שמחזיק אותי כרגע.
במשפחה שלי כל מה שאני מקבלת זה זלזול,השפלה, חוסר הערכה, כל הזמן פונים אליי כמו למטומטמת, כשאחים שלי פה זה בכלל סיוט אני רק יוצאת מהחדר ומתחילים לדבר אליי בצורה משפילה, לפנות אליי במילים מגעילות ואני באמת לא מבינה למה, אני בחורה אינטליגנטית ובוגרת ואפשר לנהל איתי שיחות אז אני לא מבינה למה כל המשפחה תמיד יורדת עליי ביחד ומזלזלת בי.
הסיבה העיקרית לעצבים ולדיכאון בחיים שלי זאת אמא שלי.
אני באמת מתכוונת לזה כשאני אומרת שאני מצטערת שנולדתי לאישה הזאת, אני לא מרגישה שהיא אמא שלי, אני לא אוהבת אותה, יש לי אדישות מוחלטת כלפיה לא מעניין אותי שום דבר שקשור אליה היא פשוט הדבר הכי מיותר בחיים שלי (אני יודעת היא גידלה אותי והיא תעזור לי בעתיד לבהלבלבה)
אני באמת באמת מתכוונת לזה כשאני אומרת שאני רוצה לנתק קשר עם המשפחה הזאת אבל אני מניחה שזה יקרה אחרי צבא כי כרגע אין לי אמצעים.
הבעיה שאני פשוט על קצה גבול היכולת שלי.
אני לא מסוגלת לשמוע את האישה הזאת, לא מסוגלת לראות אותה, לא מסוגלת כשהיא פונה אליי, אני פשוט לא יכולה פיזית ונפשית להיות לידה פשוט לא (זה לא משהו חדש זה כבר הרבה זמן ככה)
המטרה שלי בחיים זה להתחיל חיים חדשים לבד.
ואני לא מעוניינת לשמוע תגובות של אין כמו משפחה, ומשפחה זה בסופו של דבר מה שנשאר איתנו כל החיים.
כי אני כבר כמה שנים במצב הזה, אני סולדת מהם וממנה במיוחד אני לא מרגישה שייכת כאן. כל פעם שאני מנסה לדבר איתה להיות בסדר היא מסיטה את השיחה לנושא של ריב ומתחילה לצעוק אז אני פשוט קמה והולכת .
יש לי חודשיים לגיוס ובכל יום שעובר אני אומללה יותר אני לא מסוגלת לחיות כאן נמאס לי מהזלזול והחוסר הערכה שאני מקבלת, כל היום אני מנקה את הבית מסדרת מכינה אוכל כביסות עושה הכלל הכלל ואמא שלי רק צורחת עליי תמיד שאני לא עושה כלום ומתלוננת עליי. כשהיא זו בעצם שבכלל לא נמצאת בבית ולא עושה כלום.
נמאס לי שכל דבר טוב שקורה לי בחיים היא הורסת לי , היא מוציאה לי את החשק לחיות אני פשוט לא יכולה להיות כאן יותר ואני לא יודעת איך לשרוד ככה עוד חודשיים.
אני כבר 3 וחצי שנים במצב שאני מחכה לגיוס וזה אמנם ממש קרוב אבל אני כבר בקצה גבול היכולת.
יש לכם מושג אם בצבא אני אוכל לקבל הטבות של חייל בודד בהתחשב במצב הזה? או עזרה כלשהי אני פשוט לא רואה את עצמי חיה בבית הזה אני רוצה לעוף מכאן כמה שיותר מהר. ובכללי איך משיגים אותה?
בקיצור אני אשמח לקבל עצות שיוכלו להקל עליי את כל המצב הזה אני לא מסוגלת יותר אני משתגעת מזה.
וכן אני יוצאת הרבה שומעת מוזיקה ומנסה להשיח את דעתי אבל זה פשוט לא יעיל המצב הזה מציק לי האישה הזאת פשוט עושה לי רע בלב רק מעצם העובדה שהיא קיימת אני לא יודעת מה לעשות כבר :(