מרגישה שרע לי, כל הזמן יש לי רצון להתאבד

אני ממש צריכה לפרוק אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה לכתוב אני מאוד אעריך אם תקראו עד הסוף אבל אני לא מכריחה אף אחד.....

אני אספר קצת על עצמי השנה עליתי לכיתה ח', אני בת 13 ואני כותבת את זה בדמעות.

אני מרגישה שרע לי, אני אפילו לא יודעת ממה, אני מרגישה כאילו אין לי מקום בעולם הזה, אני מרגישה כאילו אני בחיים לא ארגיש נאהבת או רצויה. אני בחיים לא ארגיש שייכת לאיזשהו מקום תמיד אני אהיה אאוטסיידרית, אף פעם לא יהיה לי חשק לקום בבוקר, או לעשות משהו מעניין בחיים שלי אני יודעת שאני רק בת 13 אבל אני מרגישה כאילו כבר מיציתי את החיים האלה. אין לי חברים אין לי עם מי לדבר אני לא בקשר טוב עם אמא שלי מאוד קשה לי להיפתח אליה או לדבר איתה על דברים אישיים, אני מאוד אוהבת את אבא שלי אבל עדיין אני מרגישה שזה נושא שלי עם עצמי ואין לי כל כך טעם לדבר על זה איתו כי הוא די אדיש. לפעמים אני חושבת לעצמי למה באתי לעולם הזה בכלל, כל הזמן יש לי רצון להתאבד, לסיים את החיים האלו כבר גם ככה אין לי מה לעשות פה פעם ניסיתי לתלות את עצמי אבל השתפנתי .אין לי כל כך רגעים טובים בחיים אני מרגישה רצון כל הזמן לייסר את עצמי, להכאיב לעצמי
אני לא חותכת את עצמי כי אני פשוט פוחדת אני אפילו לא יודעת ממה.
אני פשוט כל כך מיואשת מהחיים האלה אני מרגישה שאני בדיכאון כל הזמן יושבת בחדר שלי ובוכה בלי סיבה וזה מה שמחרפן אותי שאין לי סיבה!!!!אין לי סיבה לבכי הזה אין לי סיבה לדיכאון, לתחושות האובדניות והנוראיות האלו. אני לא אוהבת את איך שאני נראית וזה נורא כי אני כל הזמן משווה את עצמי לבנות אחרות שמחייכות כאילו החיים הם דבש, ואני כל הזמן מקנאה בהן. אני פשוט מתחילה לפרוץ בבכי כשאני כותבת את זה אני מרגישה כאילו אין סיבה לחיים שלי וזאת התחושה הכי נוראית בעולם. יש שיר כזה שנקרא אחלום לנצח של מופע הארנבות של דוקטור קספר ובשיר הזה יש שורה שכל הזמן מהדהדת לי בראש "גם אם שוב אעצום את עיניי השמש תזרח כולם יחיו בטוב גם בלעדיי. גם אם לא הייתי בכלל הבוקר יבוא" ואני ממש יכולה להזדהות עם השיר הזה. פשוט רע לי!!!!רע לי!!!רע לי!!! בא לי לצעוק את זה לעולם!!!