לדבר איתו או לתת לזמן לעבור? האם אני נשמעת הגיונית?

אני אחרי קשר מאוד ארוך שהיה מלא בבדידות איומה. אדם אגואיסט במובן הכי טהור של המילה. לא נעים להיות לידו, הוא מסרס. אף פעם לא הייתי כנועה לו (ההיפך, אני יודעת טוב מאוד להחזיק את החיים בביצים) אבל שתקתי לו הרבה כי חשבתי שכך אשיג שלום. התבדתי ועזבתי (זה בתמציתיות).
אני לא מחפשת חתונה אלא נטו זוגיות וכללי החיזור אגב, אינם ברורים לי.

בהתארגנות מחדש על חיי יצא ופיתחתי רגש לגבר כלשהו. לא תיכננתי, לא הבנתי גם מאיפה זה בא לי אבל זה קרה. אין לי שליטה על זה, הבנתי מזמן שזה קרב אבוד מראש וקיבלתי בי את ההרגשה.
הוא גבר פיקח ברמות מטורפות, אני מרגישה בתקשורת מאוד טבעית והדדית איתו עד לרמות שאם אני לא אפסיק זה יימשך שעות, הוא אדם כן עם מתיקות מדהימה.
מה שקורה זה שבגלל הרגש הזה, לא רק שאני לא נענית לגברים אחרים אלא שאני לא מתקרבת אליהם פיזית אלא אם כן מדובר בידיד שהוא כמו אח בשבילי.
משהו בי נרתע ממש פיזית ואני לא נכנסת לסיבה של זה בכלל, ואני יודעת שמשהו בזה יישמע לא הגיוני.
קיים למשל בחור שצעיר ממני שמנסה בהרבה דרכים להתחיל איתי ולא רק שאני לא משתפת פעולה אלא אני ממש נמנעת משיחה בסיסית איתו של שלום שלום אישי.
או הרבה כאלה אחרים, שה"לא" שלי הופך לאסרטיבי ומוחלט שלפעמים פוגע כי הוא מאוד ישיר, ברור וקצר. מה לעשות, אני רואה אותם כנוכחות מציקה.
אני חמאה רק כשהוא מולי, ואז יש לי איזה חיוך של מטומטמת.
אני לא יודעת מה הוא מרגיש תאכלס, הוא מכבד אותי ואני יודעת שלא יפגע בי. וגם אם אני נשמעת מבולבלת והוא לא ירגיש באופן הדדי, הבלבול הזה חיובי לי.

האם אני נשמעת הגיונית?
האם נכון לבוא ולומר לו ולקחת בחשבון שהתשובה לא הדדית או לתת לזמן לעבור?
תאכלס, הוא מסוגל לחשוב : מה היא רוצה ממני בכלל? נו בסדר, היא בחורה נחמדה וזהו, לא?
אני לא מכירה את החוקים של החיזור וכאלה...